התנסות בהתמקדות

בואו ננסה לחוות טיפה של התמקדות. ממש עכשיו, ברגע הזה, מול מסך המחשב, אפשר לקבל טעימה, שאולי תעשה לנו חשק לעוד. והבשורות הכי טובות: אי אפשר להיכשל! כן, כן. לא תאמינו, אבל התמקדות מצליחה תמיד ואין שום אפשרות לעשות אותה לא נכון. ואיך זה? כי ההתמקדות היא תמיד תהליך אישי שלך, תהליך שלאף אחד חוץ ממך אין חזקה עליו ואף אחד לא יכול לשפוט אותו. למעשה אפילו את/ה לא יכול/ה לשפוט אותו, הוא פשוט שם, קורה כמעט מעצמו כשאנחנו מקשיבים, והוא קורה אפילו כשהוא נתקע ולא קורה. אם אפשר לפקשש פה משהו, הרי זה דווקא בגלל שהוא כל-כך קרוב ופשוט עד שאנחנו לא לשים לב.

כדי להתחיל בואו נעשה לנו סימן מוסכם קטן. בכל פעם שבטקסט יופיע הסימן (***) זה אומר שאת/ה מוזמן/ת לקחת זמן להתבוננות פנימה, רגע של עצירה בקריאת הטקסט כדי לאפשר מקום לתהליך עצמו. וגם נקבע שמרגע זה, כדי להקל, אני מדבר בלשון נקבה אבל מתכוון גם אליכם הזכרים.

אז ראשית חכמה סדרי את עצמך על הכיסא, או על כל דבר אחר שאת יושבת עליו כעת. שבי בנוח ותני לעצמך להרגיש איך הכיסא תומך בך. התמיכה הזו עשויה להזכיר לך שאת לא מחזיקה את עצמך לבד. יש שם את הכיסא שמחזיק ואת יכולה להרפות טיפה. ואז להיזכר שיש לך גוף, ממש גוף כזה שאפשר לשים לב אליו. יש כפות רגליים, יש רגליים, אגן, גב שנשען על הכיסא, צוואר, ראש, חזה, צלעות ובטן. ובתוך כל החלק הקדמי של הגוף יש גם נשימה (***). נשימה או שתיים עמוקות יכולות לאפשר אפילו עוד קצת קשר ומגע עם עצמך (***).

התמקדות בדרך כלל מתחילה ממשהו, מנושא, מעניין, ממשהו שנמצא איתי, שמעסיק אותי, שמטריד אותי כרגע. אז קחי לך רגע לבדוק מה זה בשבילך כרגע. זה יכול להיות כל דבר, וממש לא חשוב כעת אם זה משהו קטן שעולה במקרה כרגע, או הנושא הכי גדול ומטריד בחיים. זה יכול להיות רחב כמו "למה קשה לי עם זוגיות?" או ספציפי כמו "הכעס שעולה בי בגלל הטלפון שקיבלתי מהבוסית לפני חמש דקות". אז מה זה בשבילך כרגע, רק למטרת ההתנסות הקטנה הזו. (***).

עכשיו כשיש לך נושא, בואי נתקדם. תחשבי לרגע על הנושא הזה, על העניין. תני לו מקום בתודעה שלך. תני למחשבות ולרגשות שקשורים אליו לעלות (***). ואז, בעדינות, תני לשומת הלב שלך לרדת למרכז הגוף, לכל האזור הרגיש הזה שלנו, שמתחיל בגרון, עובר דרך החזה, הלב, הצלעות, מפתח הלב, הבטן, הבטן התחתונה. כאילו את מביאה לשם את השאלה: "איך כל העניין הזה, כל הנושא שכרגע מעסיק אותי, איך הוא מרגיש שם בפנים, במרכז הגוף? את שואלת ולא מחפשת תשובה, כאילו נותרת עם שאלה פתוחה והתבוננות קשובה (***).

מאוד יכול להיות שאת מרגישה שם משהו, איזו תחושה שקיימת שם בהקשר של כל הנושא שלך, אבל שהיא לא ממש ברורה או בהירה לך. לזהות את התחושה הלא ברורה הזו ולהשתהות עמה זה לב העניין. תני לעצמך חצי דקה או דקה של השתהות כזו ופשוט שימי לב לכל מה שעולה משם – רגשות, תחושות מחשבות, שום דבר, זיכרון, דימויים (***).

הכי קשה והכי חשוב בשלב הזה זה להשהות את השיפוט שלנו. לנסות להיות במצב של התבוננות שמקבלת את הכל, ללא שיפוט שלילי או חיובי. אם עולה שיפוט (ובדרך כלל הוא עולה) את מנסה לבקש ממנו לזוז לרגע. תבטיחי לו שהוא עוד יחזור. רק לרגע תני לו חופש ותישארי עוד קצת עם מה שעולה שם בפנים, בגוף. (***). מתוך ההמתנה הזו נסי לבדוק האם עולה מילה, צרוף מילים או דימוי שיכול להתאים, הכי מדויק שאפשר, לתחושה שבפנים. (***). אם עולה מילה/דימוי כזה תני לעצמך להרגיש אותם לרגע. עד כמה מתאימה המילה לחוויה הפנימית? תני לגוף לקבוע האם זה מתאים בדיוק, או אולי קרוב, או שאולי המילה משתנה? (***).

עכשיו יש איזה מן קשר עם המשהו שם בפנים. יש שם גם מילים שעוזרות להיות עם זה בקשר. אז מאוד בעדינות אפשר לייצר דיאלוג, כמו שיחה ביני לבין כל התחושה הזו שנמצאת שם. ואפשר לשאול, למשל, "מה זה לב העניין שם? מה בתוך כל זה שהכי קשה?" או לשאול "למה כל זה זקוק? מה הצורך שם כרגע במקום הזה"? לשאול וכמו להמתין למה שעולה ובא מבפנים, מהגוף, מהתחושה. ואפשר להעלות גם שאלות אחרות כמובן. אז קחי לזה רגע, לשאול ולהקשיב (***). מה קורה שם בגוף? האם חלה איזו תזוזה, אפילו עדינה? האם משהו עלה? מחשבות, דימויים, זיכרונות, עוד מילים, שינוי בתחושה הגופנית?(***).

ועכשיו הכי הכי חשוב: כל מה שעולה, הכל כולל הכל, את מנסה לקבל במינימום שיפוט. אין צורך להסיק מסקנות, לקבוע אבחנות ובטח לא לתכנן דרכי פעולה. פשוט להיות עם מה שעולה. (***). ובהקשבה הזו לנסות לשים לב איך התחושה הגופנית כרגע? האם חל בה שינוי, תזוזה, אפילו אם זו תזוזה קטנה ועדינה?(***). ואז בעדינות לבדוק עם עצמי האם נכון לי כרגע לסיים עם מה שיש או שדרושה עוד הקשבה? עוד קצת תהליך? (***). אם את מחליטה לסיים אז אפשר לבדוק מה היית רוצה "לסמן" לעצמי מתוך התהליך? איזו הבחנה, תחושה, הבנה, שינוי פנימי או כל דבר אחר שאת יכולה כמו למרקר לעצמך בעדינות?(***). ואז, כדי לסיים, אולי אפשר כמו להודות לבפנים, לתהליך, לעצמך, על הדיאלוג הקטן הזה ולהיפרד. (***).

ולסיום, אחרי התהליך, אני מזכיר לך שלא יכול להיות שלא הצלחת בו! כל מה שקרה או לא קרה הוא הוא התהליך. אם החוויה הייתה של תקיעות, או של כלום, או של ניתוק – אז זה היה התהליך שלך הפעם! בפעם הבאה יהיה משהו אחר, ואין לנו דרך לדעת מה יותר חשוב ממה. זו הייתה טעימה קטנה, ובתהליך שעשית לבד, ללא אדם נוסף שיקשיב ויתמוך בתהליך, דבר שבדרך כלל מאוד עוזר להעמיק ולהרחיב אותו.

ואחרי הטעימה הזו, אם היה בה משהו שנגע או דיבר, אני ממליץ בחום לקרוא וללמוד עוד. אפשר להתנסות בתהליך נוסף באתר פעימה, שם יש גם הפניות לקריאה נוספת. וכמובן שאפשר ליצור קשר ולבדוק על האפשרויות של למידה, התנסות וטיפול עם התמקדות.