מה היא אהבה

קצת לא נעים להתייחס אל הקלישאה הזו אבל חשוב לי לנסות. לא באמת לנסות לענות במלואה על השאלה הנדושה, אלא להתייחס לנקודה אחת מאוד מקשה ומבלבלת: לקשר בין אהבה ומיניות או משיכה מינית. בתרבות המערבית שבתוכה אנחנו חיים קיימות מספר אקסיומות לגבי יחסים אשר יוצרות בלבול גדול. בואו נחשוב לרגע על השאלה כיצד בכלל מתחילים יחסים? ההנחה שלנו שיחסים רומנטיים, יחסי זוג, צריכים להתחיל בסוג של "הידלקות" הדדית, סוג של התאהבות, חוויה של תשוקה הדדית חזקה שהיא היא הסיבה לכך שאנחנו אמורים להיות ביחד ולבנות יחסים למאה השנים הבאות. ובתוך המשיכה ההדדית הזו אנחנו מיחסים מקום מיוחד למיניות, למשיכה המינית שחייבת להיות חזקה וברורה – כי הרי זה משהו אמיתי לגמרי, אי אפשר להמציא את זה, או שאני נמשך/ת או שלא!

אבל מה לעשות, ואני מניח שכולם יודעים את זה באופן עקרוני, המשיכה הזו לעולם לעולם לא מחזיקה הרבה זמן. היא תמיד נגמרת. היא כמו מדורה מניירות טואלט – נדלקת מהר, נכבית מהר ומותירה פירורי פיח אחריה. ומה שמדהים הוא שאנחנו לא זוכרים את זה. גם אם אלף פעמים התאהבנו ואז מצאנו את עצמנו, אחרי חצי שנה, רוצים להקיא על זה שהיה אהוב ליבנו, גם אז לא נשתכנע. גם אם נביט סביבנו ונראה שבכל הזוגות, ללא יוצא מן הכלל, המאוהבות הראשונית חלפה לה מזמן ואם יש משהו שמחבר הרי זה דבק אחר לגמרי – אפילו זה לא יניע אותנו מלנסות את זה שוב. מלנסות למצוא את החוויה האולטימטיבית שבה, מעצם היותו של מישהו בעל כמה תכונות פיזיות ואישיותיות שעושות לנו את זה, אנחנו נידלק באש שלא תיכבה לעולם.

אבל ככה זה, כמעט מעליב אבל המנגנון הוא כזה: המשיכה הראשונית הזו לבני זוג מבוססת על מספר טריגרים מאוד חיצוניים. חלקי גוף מסוימים שמפעילים אותנו (אני מניח שתמצאו דוגמאות בעצמכם…); תכונות מסוימות שנוגעות עמוק בצרכים המודעים יותר או פחות שלנו. מדוע דווקא גבר שופע ביטחון מדליק אותי? מדוע דווקא זו הסמכותית והמסודרת עושה לי את זה? מדוע דווקא ציצים גדולים? מדוע דווקא כתפיים רחבות ופנים בעלי תווים גסים? הסיבות לכך נעוצות באין סוף פרטים, שחלקם חשובים (כמו התכונות האישיות של ההורים שלנו) וחלקן טריוויאליות (כמו גזרת הגוף של המורה היפה מכיתה ב'), אשר יצרו בתוכנו התניות לא מודעות. כאשר ההתניות האלה מופעלות מתפתחת אצלנו חוויה חזקה של משיכה מינית, שמתחברת לחוויה של משיכה בכלל. אבל המשיכה הזו, חזקה ככל שתהיה, לא יכולה להחזיק אל מול ההתפכחות שחייבת להגיע כשאנחנו באמת מכירים מישהו לעומק. מהר מאוד יגיעו הדברים שמפריעים לנו, שנראים לנו בלתי נסבלים, שמעוררים את גלי הביקורת שלנו – והאהבה שהייתה הופכת לאדישות, לאכזבה, לכעס ואפילו לסלידה.

אז מה יכול לחבר אותנו ולשמר משיכה לאורך זמן? זה בכלל יכול לקרות, או שאולי כאלה אנחנו, יצורים שלא באמת היו אמורים ליצור יחסים מונוגמיים אבל מכריחים את עצמם תוך כדי דיכוי החלקים האותנטיים שלנו? אני לא חושב כך. אני חושב שיש משיכה שיכולה להתמיד ואפילו להעמיק עם הזמן, וזו משיכה המבוססת על קרבה. אם התנסיתם פעם בחווה של קרבה אמיתית לאדם אחר, אפילו לכמה רגעים בלבד, יכולתם אולי לשים לב שבתוכה קיימת משיכה. מעצם הקרבה, מעצם המצב של הסרת החומות הרגילות בין שני אנשים, עולה גם משיכה והיא יכולה להתחבר למיניות ולהפוך למשיכה מינית. זה לא טריוויאלי ליצור משיכה כזו בתוך קשר ארוך טווך, פשוט כי ממש לא טריוויאלי לשמור על קירבה בקשר ארוך טווך. זה דורש מאמץ גדול, אבל זה אפשרי. ואם אנחנו מבינים את זה, אז כל שאלת המשיכה המינית בתוך הקשר מקבלת זווית אחרת. אנחנו מבינים שחווית המשיכה הראשונית לא מהווה שום אינדיקציה להמשך הקשר; אנחנו מבינים שכל החוויה של המשיכה המינית יכולה להשתנות בתוך קשר בדיוק כמו שכל עניין אחר יכול להשתנות בתוכו – לחיוב או לשלילה; אנחנו מבינים שקשר ואהבה זה לא דבר שיכול להגיע אלינו רק משום שפגשנו את האדם הנכון ש"עושה לנו את זה", אלא מתוך המאמץ שלנו ליצור ולשמר קרבה אמיתית – המאמץ הכי קשה והכי משתלם שיש.