זוגיות ואהבה
אז מה בעצם בין זוגיות ואהבה? האם אני מחפשת זוגיות או שאני מחפשת האהבה? האם זה אותו הדבר או שני דברים שונים בתכלית? האם בכלל יכולה האהבה לשרוד את הזוגיות? והאם זה בכלל ככה שכל עוד שאני מחפשת אהבה אשאר ללא זוגיות? אני מודה שהשאלות אמיתיות והתשובה אליהן לא פשוטה בכלל.
כולם מחפשים אהבה
ברור, כולם מחפשים אהבה. אף אחד ואף אחד לא מגדירים לעצמם שהם מחפשים קשר זוגי באשר הוא – תמיד הקשר הזה אמור להיות נגזרת של האהבה. אההה, כן… האהבה הזו שהציתה אותנו, שממלאת את ליבנו, אנחנו בונים עליה שהיא היא הדבק, חומר הבניין היסודי של הקשר הזוגי, הסגולה ליחסים טובים וארוכים. אז גבירותי ורבותי המחפשים, אני מעז לומר, פה בשורות אלה, שזו בסך הכל תפיסה תרבותית תלוית זמן ומקום. כן, כן, התפיסה שהאהבה היא הסיבה והיסוד של הזוגיות איננה מוכחת בשום צורה, זו בסך הכל אמונה שמבוססת על יותר מדי סרטים אמריקאים שראינו. בסרטים האלה מקודשת האהבה הרומנטית (והחרמנית צריך להגיד לשם ההגינות) כמטרה הנעלה, שהגיבורים נלחמים להגשמתה ומתגברים על מיני מכשולים, כיד דמיונו הקלוש של התסריטאי, וממש ברגע שהיא מושגת, ברגע שהגיבורה המצודדת והגיבור היפה (או החנון) מתנשקים, בדיוק אז נגמר הסרט. איזה מזל שחוסכים מאיתנו את שגרת הקשר המשעממת, המעיקה, הקשה ולפעמים הנוראית שבוודאי היו מגיעים אליה שני החברה האלה, אם רק היו נותנים להם הזדמנות.
חמישה קילומטר מתל-אביב, במדינת בני-ברק למשל, אין לסיפור הזה שום אחיזה. שם הקשר בין בני זוג נוצר ע"י סידורי הכרויות מקובלים, והקריטריונים ליצירת הזוגיות קשורים בכל מני התאמות כלליות ומציאת חן הדדית, המבוססת על הכרות מינימלית (וברור שבלי סקס..). האהבה שם היא התוצר שמקבלים שני בני הזוג במידה והם השקיעו ככל יכולתם בקשר. קצת לא נעים לחשוב על זה ככה, אבל המודל שלהם הרבה יותר קרוב למציאות. כן, אהבה היא תוצר של השקעה בתוך קשר ולא משהו שאנחנו מקבלים כנתון מראש. אנחנו אוהבים את הילדים שלנו כי אנחנו משקיעים בקשר איתם (אם אנחנו משקיעים) ולא בגלל שיש להם קשר ביולוגי איתנו. ולגבי קשר זוגי אין שום הבדל ממשי. הרי בכל מקרה, אותו זוג שהתחיל את הקשר על גלי התאהבות ימצא את עצמו מפוכך, ועם האנג-אובר, בבוקר שלאחריה. בעצם מה ההבדל בינהם לבין בני ברק? גם כאן בסופו של דבר הם מגלים את עצמם כשני אנשים זרים שמחליטים, או מחליטים שלא, ליצור קשר. היתרון של החבר'ה ממערב לאיילון הוא שהאכזבה אולי מרה פחות, כגודל הציפייה שלא הרקיעה שחקים מלכתחילה.
?אז מה אמרנו בעצם
אמרנו שהאכזבה מהאהבה הרומנטית היא בלתי נמנעת. שיותר מציאותי לחשוב על אהבה כתוצר של קשר מאשר כסיבה שלו, שהתפיסה הזו שלנו איננה יותר מהתניה תרבותית, שעדיף לצמצם צפייה בסרטים רומנטיים אמריקאים, ולא אנחנו לא עוברים לבני-ברק.
כנסו לפרטים נוספים על הסדנה ליצירת קשר זוגי