התמקדות וטיפול בחרדה
מהו התקף חרדה?
פחד הוא תגובה טבעית של הגוף, המעוררת באמצעות מערכות פיזיולוגיות כתגובה לגירוי מסוכן. למשל אם אדם יראה אריה, התגובה הטבעית של הגוף תהיה עוררות של המערכת הסימפתטית האחראית על העלאת קצב לב, לחץ דם, עליה באדרלנין המופרש לדם ועוד תגובות גופניות שיסייעו לאדם לברוח מאותו אריה ולהגן על עצמו. לעומת כך, חרדה היא הרגשת פחד כאשר הסיבה לו אינה ברורה וידועה. האדם יכול לחוש את אותה עוררות גופנית שמאפיינת תגובת פחד מבלי שהוא יודע מה המקור לכך. התקף חרדה כולל לרוב שילוב של סימפטומים פיזיולוגיים (נשימה מהירה ושטחית, דופק מהיר, חיוורון, זיעה קרה, רעד) סימפטומים קוגניטיביים (ריבוי מחשבות, אמונה שמשהו רע עומד לקרות כמו מוות או שיגעון) וסימפטומים רגשיים (חוסר מנוחה, אי שקט, תחושת חוסר אונים ודיכאון לאחר סיום הההתקף, פחד מחוויה עתידית של פחד).
התקף חרדה לילי: סיפורה האישי של ע'
לילה. אני שוכבת ערה במיטה, מתהפכת מצד לצד. הבן זוגי שלי ישן לצידי. איכשהו הוא תמיד נרדם כל כך מהר, עוד לפני שהוא מספיק לשים את הראש על הכר. אני מסתכלת עליו בשנתו, הוא נראה כל כך שליו- החזה שלו עולה ויורד בקצב אחיד, והנשימה שלו שקטה. באיזשהו שלב אני מתעייפת להסתכל עליו ישן, ומנסה שוב להירדם. אני עוצמת את עיני, אומרת לעצמי לא לחשוב על כלום, אך הראש שלי לא מקשיב לי והמחשבות חוזרות להדהד בתוכי. האם אני צריכה להמשיך להיות עם הבן זוג שלי? כדאי לי להתחתן איתו? מצד אחד טוב לי בזוגיות שלנו, אבל אני כבר הרבה זמן מרגישה שמשהו חסר. אני לא מרגישה תשוקה אליו, או בכלל אל עצמי. הפסקתי לטפח את עצמי ואני כבר לא עושה ספורט כמו שנהגתי לעשות ובכלל לא שומרת על תזונה מאוזנת. ככל שעולות בי עוד ועוד מילים, אני מרגישה שהגוף שלי מתוח, כל השרירים נוקשים, הנשימה שלי לא עקבית, שטחית אך מואצת, וקצב הלב שלי מהיר. אני מתחילה להרגיש רגשות אשמה על המחשבות, ומתחילה מאוד לדאוג מכל התחושות הגופניות שלי. אולי משהו רע עומד לקרות לי? אולי אני אמות הלילה? אני לא רוצה למות צעירה כמו סבתא שלי. אני לא רוצה למות מבלי להפרד.
אני מתחילה להאמין שאני הולכת למות. הזרועות שלי נרדמות, והיד השמאלית שלי כואבת במיוחד. ברור, אני אומרת לעצמי בכעס – זה הצד של הלב, אני עומדת לחטוף התקף לב! אני קמה במהירות לשירותים ומדליקה את האור. אני מביטה על עצמי במראה, כולי מיוזעת ומתנשמת. אני מרטיבה את הפנים שלי במים, ואומרת לדמות שלי במראה: "אל תדאגי, יהיה בסדר". אמרת ההרגעה הזאת לא מסייעת לי בכלל, ואני מתחילה להרגיש גל של חרדה עצומה – משהו שמתחיל מהבטן ומטפס לכיוון החזה והגרון. אני מרגישה שאני נחנקת. אני משאירה את האור בשירותים דלוק, וחוזרת למיטה. אני מפחדת להרדם. אני בטוחה שזה הסוף שלי. אני מסתכלת שוב על הבן זוג שלי ובא לי להעיר אותו – שישמור עליי, שיגיד שהכל יהיה בסדר. לא נעים לי ממנו, אחרי הכל זו לא תהיה הפעם הראשונה שאני מעירה אותו בגלל פחד להרדם. דיברנו על זה שייתכן שאני סובלת מהתקפי חרדה, אבל כשזה קורה לי אני לא יכולה להגיד לעצמי שזה רק התקף חרדה ולהניח בצד את הפחד שיקרה לי משהו.
אני שוב מרגישה איך שהלב שלי פועם במהירות, והרגליים שלי מתחילות לשרוף. אני אומרת לעצמי שהכל זה מהמתח- השפעה זמנית על הגפיים, אבל אני לא מאמינה בזה. אני מתחילה לחשוב איך אני ארגיש כשאמות והדבר שהכי מפחיד אותי זה לא להיות יותר… אני לא יכולה לשאת את המחשבה הזאת! רגשות פחד מתערבבים עם כעס ועם חוסר אונים- נמאס לי מכל החשש והכאב אבל אני לא מרגישה שאני יכולה לשלוט בזה! אני מתחילה להרגיש שאני משתגעת… אני מתחילה למדוד לעצמי את הדופק: לוקחת שעון, שמה שתי אצבעות על עורקי שורש כף היד וסופרת את כמות הפעימות בדקה. לפי הבדיקה הראשונה שלי 70 פעימות לדקה – סביר, לפי הבדיקה השנייה כעבור חמש דקות 95 פעימות לדקה – יותר מדי מהיר, לפי הבדיקה השלישית כעבור עשר דקות 80 פעימות לדקה- יחסית בסדר, וככה נמשך כל הלילה: בפאניקה מוחלטת המלווה בבדיקות גופניות. לפני בוקר אני נרדמת ומתעוררת לעבודה בלי אנרגיה ומאוד מדוכאת.
התמודדות עם חרדה באמצעות התמקדות
ההתמודדות עם התקפי חרדה חוזרים ונשנים היא קשה וגובה מחיר יקר מהסובלים ממנה. רוב האנרגיה הנפשית מופנית ל"לשרוד" את התקף החרדה, ולפחד מפני ההתקף הבא. באופן זה נוצר פחד מפני הפחד, והאדם עסוק בחרדה מסביב לשעון. העיסוק הרב בחרדה לא מותיר לו מרחב וזמן לחוות את עצמו בצורה רגועה, אופטימית, נוכחת ועדינה.
הפנייה לטיפול באמצעות התמקדות יכולה לסייע רבות לאדם הסובל מהתקפי חרדה. תהליך ההתמקדות מדגיש את החשיבות בהפרדה בין ה"אני" של הלקוח לבין הסימפטומים שהוא חווה, המכונים "זה". ההפרדה בין "אני" לבין "זה" יוצרת מרחק בין החוויה של החרדה כחוויה גופנית לבין האדם עצמו. מרחק זה יסייע לאדם להפחית את רגשות האשמה שלו סביב החרדה ואת זיהויו בעיני עצמו כבעל פגם. מעבר לכך, ההפרדה בין "אני" לבין "זה" תוכל לסייע לו לעצור את ההצפה הרגשית המתרחשת בעת התקף חרדה ולהתבונן בה כמשקיף, באופן שנוח לו.
בתהליך ההתמקדות הלקוח לומד ליצור דיאלוג פנימי בינו לבין תחושת החרדה והתחושות הנלוות לה, ומתוך כך למצוא דרכים להרגיע, למתן ולתת מקום לתחושות אלו מבלי שהן יאיימו עליו מדי. הוא לומד להתמודד עם התקפי החרדה עצמם בכך שהוא מאפשר לתחושות "להיות", אך יודע כיצד לשמור על מרחק נכון מהן. כמו כן לומד הלקוח לזהות ביתר קלות תחושות גופניות, לאפשר להן שינוי וזרימה ולהתייחס לדימויים ולרגשות שעולים בו ממקומות ומתהליכים שונים בגופו. בנוסף, הלקוח לומד כיצד "לפנות" את המרחב הפנימי שלו, ויכול להשתמש בכך כאשר הוא מרגיש יותר נסער ומוטרד, ובכך להפחית את כמות התקפי החרדה, עד למניעה מוחלטת של הופעתם. מעבר להתמודדות הראשונית עם התקפי החרדה עצמם, תהליך ההתמקדות מאפשר עם הזמן גם ריפוי עמוק. ככל שתהליך ההתמקדות מתקדם כך הדיאלוג של האדם עם תחושותיו הגופניות מעמיק. העמקה בדיאלוג עם תחושותיו הגופניות מאפשרת לו הכרות והשפעה עם המקורות הלא מודעים של החרדות, ובכך מחוללת ריפוי לטווח ארוך מהתקפי חרדה, ומאפשרת התמודדות ונוכחות אמיתית ויצירתית עם החיים.