זוגיות – זה עוד עלול להצליח

 

העבודה המשותפת עם מ' המחישה לי עד כמה עמוקה האמביוולנציה של רובנו לגבי זוגיות. מ' הגיע לפגישות מלכתחילה עם ההצהרה שהוא רוצה שזה כבר יקרה, רוצה למצוא את עצמו בתוך קשר קבוע ויציב, רוצה שזה יוביל ליצירה של משפחה. העניין הוא שבגיל 39 אנחנו כבר כל-כך מפוכחים. בגיל 39 (ועוד לפני כן אני מניח) אנחנו יודעים ומרגישים מאוד בברור את כל מה שאנחנו מסכנים עם היצירה של זוגיות. אנחנו מודעים עד שיתוק כמעט שזה עלול להצליח, שחס וחלילה עוד עלולה להיווצר זוגיות, ואז…

זוגיות זה מפחיד

למ' זה הצליח. מספר חודשים לאחר תחילת העבודה המשותפת שלנו נוצרה זוגיות משמעותית בחייו. אבל אז זה הכה בו בכל העצמה! המחיר, המחיר הוא גבוהה מאוד, לעתים כמעט בלתי נסבל, לעתים מרגיש ממש לא אפשרי. והנה חלק מהרשימה שלו, של רובנו אני מתאר לעצמי:

זה אומר לבוא הביתה ולגלות שמה שאני רגיל וממש רוצה לעשות בדיוק כרגע, מאוד מפריע לבת הזוג שלי. יותר ממפריע, ממש פוגע בה כי זה גורם לה להרגיש דחויה.

זה אומר שהוא צריך לשמוע ממנה את כל הדברים שמפריעים לה בקשר ולחוות את זה כמו מתקפה איומה על מי שהוא.

זה אומר לחיות כל הזמן עם השאלה האם הוא עשה את הבחירה הנכונה.

זה אומר שצריך לחפש דירה ביחד, שלמן ההתחלה ברור שהיא לא תהיה סוג הדירה שהוא היה בוחר בעצמו אם הוא לא היה צריך להתפשר עם הצרכים שלה.

זה אומר שהמשפחה שלה יכולה להגיע אליו הביתה, אנשים זרים שהוא מנסה להיות נחמד אליהם, אבל ממש לא מי שהוא מצפה לפגוש כשהוא חוזר מהעבודה.

זה אומר שהזמן הפנוי שלו כבר לא רק שלו. וכשהוא עוד ממשיך לחשוב על הילדים שיגיעו אז בכלל.

זה אומר לראות את כל החסרונות שלה ולהבין שעם זה הוא הולך לחיות הרבה מאוד זמן, וזה כולל כמה דברים שממש קשים לו.

זה אומר שהמון פעמים רוצים ממנו דברים שהוא לא יכול לתת. והכי גרוע זה שלפעמים הוא נותן אותם בכל זאת.

זה אומר כמובן שהוא מוותר על האפשרות, הפנטזיה, שיש שם בחוץ מישהי שמתאימה יותר, שאיתה הוא לא ירגיש את כל הקושי הזה, שאיתה זה יהיה קל, פשוט, לא מאיים.

ברור שזו רשימה חלקית. וברור גם עד כמה אנחנו חצויים: רוצים וצריכים קשר כמו אוויר לנשימה ופוחדים ממנו פחד מוות. כן, אני מתכוון לפחד מוות ממש, וזה מה שמ' סיפר שהוא חווה כאשר ניסיתי להכווין אותו פנימה, אל החוויה שם בגוף שקשורה בכל העניין הזה. ממש פחד מוות, הוא אמר. וזה לא הפתיע אותי, כי באמת יש מחיר קשה כל-כך בתוך קשר, חוויה של סכנה ואיום על הבסיס של הקיום הפסיכולוגי שלנו, של הצורך להקריב את האינטגריטי שלנו כדי שהזוגיות תוכל להתקיים. אולי בגיל 25 אנחנו יכולים לקפוץ לתוך זה מבלי ממש להבין, אבל בגיל 39 הפחד מודע מדי, וקשה, ממש קשה לעשות את הצעד.

?אפשר לצאת מהלופ הזה

אז איך זה בכל זאת יכול לקרות? איך ממקום כל-כך חצוי יכול להתאפשר קשר? אני מניח שזה תמיד מתחיל בזיהוי, במפגש של מ' עם הפחדים הכי עמוקים שלו. כשהוא פוגש אותם הוא מבין סוף-סוף את התנועה הבלתי פוסקת שלו פנימה והחוצה מתוך קשרים. אבל זה לא מספיק, מ' צריך ללמוד לשמור על עצמו, ללמוד להיות מסוגל להגיד "לא", ללמוד לסמן את עצמו בתוך הקשר, ואז אולי הוא לא יהיה חייב לסמן את עצמו ע"י יציאה מהקשר. איך הוא יכול ללמוד את זה? איך הוא יכול להרגיש מספיק בטוח בנוכחות של עצמו כדי לאפשר גם לנוכחות של אדם אחר להיות ממש קרובה? זה לא סיפור פשוט, זה מחייב מפגש עמוק, זה מאוד אישי, זה אפשרי.

 

לפרטים על הסדנה ליצירת זוגיות.

 

ואפשר ליצור קשר:

  1. נדרש
  2. נדרש דוא"ל פעיל
 

מאמרים