טיפול

מפחיד להכיר בצורך בקשר

prostituée brie comte robert
nätdejting nybörjare youtube
sottolecummerse.it
partnersuche anzeigen formulieren
ispaniel.com
faire profil rencontre
eifel-kulturtage.de
prostituée canebière
lapsihoterapie.ro
saligia7.net
smallville rencontre clark lois
ica2010.fr
annunci di vendita gratis
betrunkene frauen in russland
siti per incontrare ragazze gratis flash
artetflair.fr
dejting 45 grader
dating in hong kong free
kodqr.cz
rencontre gendarme
nowa.dbfobielany.waw.pl
gloriarecords.cz
new.internetnonstop.eu
zoo dejting frågor
rencontre entre kate et william
date coach movies
nvimedialv.com
top singleplayer steam games
ekonom-service.ru
best dating site of 2013
old.learntelehealth.org
prostituée yonne
ministeroffice.moph.go.th
marocaine cherche rencontre
en.secretsid.com
marklaapage.com
dejtingsajt för par webbkryss
chat no iscrizione
finnischer-langlauf.de
free dating sites usa canada
eroticartfair.com
st.thomasmorechurch.org.uk
alla dejtingsidor på samma ställe göteborg
birdscontour.com
ppu-complex.ru
die-brettls.de
bedenbreakfast-nijmegen.nl
nätdejting helt gratis nätdejting
associationarthemes.com
sigula.eu
single nights london uk
prostituées porte de versailles
online canada dating site
unex.pl
nationalbuyerseller.ca
bookmytrainings.com
nätdejting 40 cm
lorlin.co.uk
a0021544.xsph.ru
rencontre mamoitie
casper rencontre wendy francais
disaimpianti.com
incontrare nuovi amici roma
dejtingsida usa
s-composition.fr
wonigeit-architekt.de
bankgol.ir
christian dating sites in trinidad
normet.pl
mno.su
news.laferblanterie.org
social network dove incontrare ragazze
date slip definition
sito per incontrare ragazze ucraine
live chat widget for website
dzain.fr
elearning.iservices.gr
morio-matsui.com
site de rencontre bordeaux gratuit
isics-symposium.org
rencontres amoureuses pour ado
site de rencontre trad anglais
thai date belgium
cheatspulse.com
03.renowebsite.de
flexifashion.pl
tableau des rencontres liga
rencontre en tarentaise
dejt 30 oktober
dejtingsajt albaner toni
dejtingsidor norge jobb
dejtingsajter malmö
dejting presentation mall
testolcualetleri.com
napoli incontri donne
alpinefilms.com
vitalconsultoria.com
joaoquesado.com.br
ritual123.ru
lam-italia.it
web.sfirion.info
rencontre au maroc
e-doublev.ru
steam free singleplayer games
honka-kz.kz
site de rencontre profession
micromust.com.br
annunci adulti reggio calabria youtube
redyfne.co.uk
soccerolymp.de
wa-team.it
96 ans et toujours prostituee
conoscere ragazze su internet gratis
korzystnacena.pl
subject line for online dating email
decorstucco.ru
siti di amore mio
sakurarostov.ru
kostehinvest.ru
as-accounting.ru
jobs für frauen ab 50 in berlin
adepilacao.com
caf.org.uy
dejtingsida hp originalbläck
vilken dejtingsida ska man välja moderaterna
une rencontre bouleversante doctissimo
gidro-poisk.ru
how to hide someone on your facebook chat
disneyfan.nl
ragazze single torino
comment organiser une rencontre familiale
stailapoza.ro
what percentage of thai prostitutes have hiv
changeli.co.il
histoires rencontre internet
incontri per adulti avezzano
christian singles in the philippines
larediberoamericana.com
acaciamusic.de
casting pour le film une rencontre
arscantandi.wroclaw.pl
reindervandernaalt.nl
free chat room apps for iphone
envie de rencontre physique
magn.fo
definition date julienne
photographvoyage.ru
usluga-s-ru.1gb.ru
pescandogigantes.com.br
hjälp med dejting profil centerpartiet
rencontre odavia
free online chatting websites list
insectpower.de
lsa-hemesath.de
date chat online free
rencontre tshisekedi kagame
dejtingsajt sverige
rawtech.es
carnavaldebiercee.be
singlebörse dating cafe nürnberg
agence rencontre unicentre
bravecom.pl
spez-beton.ru
gass-automation.ru
rencontres cap vert
tsrc.ca
rencontre amour et amitie
energiepulite.it
escoltasoft.ru
partnersuche kostenlos afrika
vip.com.pl
incontri siracusa e provincia
rencontre jeunes mamans paris
site rencontre b2 gratuit
clubsvictoria.org
s4love.org
findingyourfitafter50.com
studentstay.pl
immobiliareverona.com
trisport.it
gratis dejtingsidor i sverige kartor
soya-centr.ru
prostituée des bleus
dejting i norrköping yr
rencontre avec la ministre courchesne
rencontre gratuite en ligne sans inscription
prostituée tarif 2010
funkar internet dejting råd
top 20 dating site in usa
enielsen.it
la rencontre a été reportée
boxingforall.ru
becker-toys.de
rencontre islamique
oriflame71.ru
club de rencontre en espagne
blog.parzniewski.pl
jewish dating site europe
cirinales-studio.ru
medjugorjevarese.it

לקבל את עצמי זה לקבל את הזולת

"משהו שונה אצלך היום", אמרה לי מ' עוד לפני שחלפה לה מחצית פגישתנו. מ' תמיד קולטת אותי. יש לה חושים מחודדים להפליא לכל הקשור במצב הרגשי של האנשים שהיא פוגשת, וגם הפעם היא צדקה  – משהו היה שונה אצלי. הייתי מיואש. מיואש סופית מאיזה מאבק פנימי שאני מנהל בתוכי שנים; ניסיון להרגיע ולווסת חלקים קדומים מסוימים, אשר נוטים להגיב בעצמה רגשית שמערערת את השקט הנפשי שלי. חמש-עשרה שנים של עבודה פנימית בכל הצורות והמישורים לא הקנו לי אפילו קמצוץ מהשליטה העצמית המיוחלת. כל שנותר לי כעת זה להודות בחוסר האונים המוחלט שלי, ולחשוב לעצמי עד כמה צדק גורדג'ייף בטענתו שהכול אוטומטי ושבני אדם אינם יכולים "לעשות" דבר. אבל עם זאת היה בייאוש הזה טעם שונה מייאושים קודמים: הוא היה חף מכל מניע לשנות משהו, מכל גינוי ושיפוט עצמי. מה שראיתי בתוכי היה פשוט עובדה, וזה הכל. 

"אז איך זה מרגיש להיות איתי היום?" שאלתי את מ'.

"אני מרגישה מצוין", היא אמרה. "כאילו יש איזו הקלה באוויר בינינו. אין לי ממש חשק לדבר על הדברים שעליהם שאני אמורה לדבר כאן, ובכל זאת אני נינוחה לגמרי."

"וזה שונה מאיך שאת מרגישה בדרך כלל?" המשכתי לחקור.

"כן, קצת", קימטה מ' את מצחה. "רק עכשיו אני מבחינה בזה, אבל בדרך כלל יש לי מן תחושה שאני צריכה לספק איזו סחורה, גם בשבילי וגם בשבילך; אני צריכה לעשות איזו "עבודה", לנצל את הפגישה באופן משמעותי  –  אני הרי משקיעה זמן וכסף וכל זה …".

"אלוהים ישמור, מ', זה הדבר האחרון שאני רוצה שתרגישי כאן. מה עשיתי  כדי שזו תהיה החוויה שלך? אנא ממך, בכנות, תנסי להאיר את עיני!" קראתי אליה בדאגה.

"אני לא יודעת בדיוק" היא ענתה והביטה בי במבט הבוחן שלה. "יש לך כל כך הרבה כוונות טובות ואכפתיות בשבילי. אולי אני לא רוצה לאכזב אותך. היום, משום מה, אני לא מרגישה את זה וזה מה שגרם לי להרגיש שיש משהו שונה אצלך. מוזר אולי, אבל זה בכלל לא מפריע לי, אני מרגישה ממש נינוחה." 

הדברים האלה של מ' הפילו לי את האסימון בצלצול מחריש אוזניים. ברור שהיא תרגיש כה בנוח היום. הכניעה שלי מול עצמי גרמה לי לחוות אותה באופן חדש לגמרי. ברגיל הייתי אכן מלא כוונות טובות עבור מ'; המון תקווה שסוף-סוף יתגברו הפוטנציאלים האדירים שבתוכה על מחסומי הפחד והייאוש, ויאפשרו לה את פריצת הדרך שנראית כל הזמן ממש מעבר לפינה. אבל התקווה הזו שלי, עם כמה שניסיתי לעדן אותה, פעלה על מ' כמו שציפיות פועלות עליה  – הן תמיד גורמות לה להתכווץ, להרגיש לא נוח, להיזכר בכל מערכות היחסים שהיא רוצה לשכוח ולבסוף גם להתנתק ולעזוב. היום פשוט ראיתי אותה כמו שהיא. והדבר התאפשר לא מתוך איזו קלישאה הבאה מן השכל, אלא באמת בחוויה הרגשית והפיזית שלי. אפשר לומר שקיבלתי אותה כמו שהיא, על כל התקיעויות שלה, שנראות תמיד כל-כך מיותרות. אבל זו לא הייתה  קבלה במובן הרגשי השגור של המילה. לא היה כאן רגש, אבל גם לא חוסר רגש או אדישות; היו פשוט עובדות. 

"אבל אל תתחמק מהשאלה מה שונה אצלך היום" היא קראה, בראותה אותי שוקע לרגע בהרהורי.

"את יודעת שאני לא נוהג להתחמק משאלות כאלה", התעוררתי אליה באחת. "מה שקורה אצלי זה שיש בי מן ייאוש, או מוטב לומר השלמה, עם חוסר היכולת שלי לשנות משהו בתוכי, שאני נאבק כבר שנים לשנות. ההשלמה הזו מאפשרת לי להשקיף על העולם הפנימי שלי ממקום שקט יותר, וכנראה שזה משפיע גם על האופן שבו אני משקיף על העולם הפנימי שלך. זה כאילו שכל הכוונות הטובות והתקוות שיש לי בשבילך, שקודם לכן הזכרת, הן אלה שתוקעות אותך, ודווקא הייאוש או ההשלמה שלי הם אלה ששחררו אותך."

"אבל הכוונות והתקוות שלך מאוד חשובות לי", הביטה בי מ' מבוהלת כמעה. "הן נותנות לי את ההרגשה שבאמת איכפת לך ממני. למען האמת ללא האכפתיות הזו לא הייתי יכולה לעבוד אתך!" 

"זה משהו מאוד עדין, מ', את רואה את זה?", דיברתי אליה, תוך שהאנרגיה בחדר מתעצמת ומתעדנת לרגע נדיר של הבנה. הדברים שאמרת לי עכשיו הראו לי איך אני (וכנראה גם את) מחברים באופן אוטומטי בין אכפתיות ואהבה לזולת לבין ציפיות ממנו, מעודנות ככל שיהיו. אבל זה בערך כמו להגיד שמידת האהבה בין בני זוג נמדדת בעוצמת הקנאה שביניהם. זוהי תלות ואגוצנטריות ולא אהבה. ומהקבלה המלאה של עצמנו ושל הזולת אנו בורחים כל עוד נפשנו, כי היא נתפסת בעיננו כאדישות ואבדן עניין. אבל האם הרגשת פחות אהובה כאן היום?" 

"לא, וזה הדבר המוזר שניסית להגיד לך קודם, שאני מרגישה נוח כל-כך, ולגמרי שווה אליך. אני לא בטוחה שאני מבינה את כל זה", ענתה לי מ' בשקט.

"גם אני לא ממש מבין את זה, לא עם השכל בכל מקרה, אבל באותו הזמן אני מאוד מבין את זה, ונראה לי שגם את", השבתי לה.

 היום, חשבתי לעצמי, קרה אירוע נדיר למדי: ראיתי מצב מסוים בדיוק כמות שהוא, ללא הפילטרים של התקוות והפחדים שלי. נזכרתי שאתמול מישהו הבטיח לשלוח לי סטיקר למכונית שהוא ראה באיזה בחנות אנרכיסטית בארה"ב: the day of non-judgment is coming” "  . סיפרתי את זה למ' ושנינו צחקנו עד שנגמר הזמן.

יכולת ליצירת אינטימיות והקשר הטיפולי

מטפל: "אם היה לך מכשיר שמודד את רמת או איכות הקשר בינינו, מן 'מונה

קשר' שכזה עם סקאלה מאחד עד עשר, מה אתה חושב שהיה מראה כרגע המחוג לגבי הקשר שלנו?"         

מטופל: "חמש או חמש וחצי".

מטפל: "ולמה אתה חושב שהמחוג מראה חמש ולא שמונה למשל?"

מטופל: "כי משהו מפריע פה"

מטפל: "מה מפריע?, אתה יכול לשים לב?" 

השורות הללו הן התחלה אפשרית של דיאלוג בין שני אנשים היושבים בחדר, שבמקרה זה הם מחולקים לתפקידים של מטפל ומטופל. דיאלוג שמטרתו חקירה עמוקה של הקשר, באופן ישיר וממוקד בכאן ועכשיו. המטפל מזמין את המטופל ואת עצמו לבחון באופן חוויתי את התחושה של הקשר, כפי שהוא מתקיים כרגע בחדר. המטופל מצליח לזהות שיש משהו שמפריע לקשר להתממש במלא הפוטנציאל, ולכן ה"מחוג" של "מד הקשר" עומד רק על חמש וחצי. אם החקירה תמשך בהצלחה, עשוי המטופל (וגם המטפל) לגלות דברים משמעותיים ביותר על האופן שבו הוא מביא את עצמו לקשר הנוכחי, ומתוך זה ללמוד רבות גם על קשרים אחרים. אם הוא יקשיב לעצמו בעקבות השאלה האחרונה של המטפל (הקשבה שהיא כלל לא פשוטה ופעמים רבות דורשת הכוונה ותמיכה מצד המטפל) הוא עשוי לראות, למשל, איך העובדה שהוא יושב מול גבר יוצרת תחושת תחרות תמידית שמגבילה את הקשר או; שהוא חווה מהמטפל נימה של ביקורת שסוגרת אותו או; שהוא פוחד לאבד שליטה במידה והוא יתחיל לבטא רגש או; שהוא מרגיש שהמטפל מרוחק ולא קשוב וזה מרתיע אותו; וכל אלה הן רק מספר דוגמאות מתוך רבות אחרות. 

ואז, תתארו לעצמכן, שבהמשך הדיאלוג (אולי בפגישה הזו ואולי בפגישות עתידיות) מצליח המטופל לא רק לזהות את החוויות הללו אלא גם לתקשר אותן למטפל. במקרה כזה נפתחת הזדמנות למטפל להגיב, לספר למטופל על התחושה שלו בתוך המפגש. למשל: "כן, גם אני חש סוג של תחרותיות גברית" או; "באמת הרגשת ביקורת? חשוב לי שתגיד לי בדיוק איפה בדברים שלי הרגשת את זה"; וכן הלאה. והדיאלוג הזה ממשיך להתפתח, עד שברגע מסוים ניתן שוב לשאול מה קורה כרגע עם "מד הקשר"? יש סבירות גדולה מאוד שיחול בו שינוי משמעותי – בדרך כלל תחושה של קרבה גדולה יותר, חוויה של קשר עמוק יותר. בשלב זה לא רק שקיימת תובנה לגבי המגבלות של הקשר והאפשרות להתמודד איתן, אלא שיש חוויה אמיתית של שינוי, תחושה ששינוי כזה הוא אפשרי ושהדיאלוג, מפחיד ככל שיהיה, משתלם באופן הכי ברור במציאות שבחדר. רגעים כאלה הם, לדעתי, מן הרגעים המועילים ביותר לתהליך הטיפולי, ומרגישים גם ככאלה, בדרך כלל, לשני הצדדים. ואני לא אומר שזה דבר פשוט. הדיאלוג שמוצג למעלה הוא כמובן קצר ופשטני. בפועל נדרשת בדרך כלל עבודה קשה והרבה סבלנות כדי להגיע בכלל אל האפשרות לדיאלוג שכזה. 

לב הטיפול

הקשר הוא הלב של הטיפול. לא משנה מה היא הגישה, השיטה או הסגנון הטיפולי, איכות הקשר תקבע במידה רבה את הצלחת הטיפול או כישלונו. הדבר נכון גם לגבי גישות, שבשונה מגישתו של מחבר שורות אלה, אינן שמות דגש רב על הקשר. גם שם, כדי שיתרחש תהליך מרפא, דרוש קשר אשר מאפשר למטופל לחוש ביטחון פיזי ורגשי – וזה כלל לא מובן מאיליו. אפילו כדי לספק את המינימום הזה, צריך המטפל להיות קשוב לצרכים של המטופל, לדברים שמאיימים עליו ואלה שמרגיעים אותו, למקומות בהם הוא רגיש לביקורת, לצורך שלו בפרטיות ודיסקרטיות, וכמובן ליצור איתו תקשורת שבתוכה שינהם מבינם אחד את השני. אם המטופל מרגיש שבאמת מתעניינים בו, שמכבדים אותו כאדם, שקשובים לצרכיו ומשאלותיו ושהוא מוגן במידת האפשר, הרי שנסללת הדרך לכל תהליך טיפולי באשר הוא לגעת ולחלחל. מה גם שלמצב זה כשלעצמו יש אפקט תרפויטי משמעותי, הן במישור הפיסי והן במישור הרגשי, עוד לפני שכל פרוצדורה טיפולית יצרה אפקט כלשהו. לעומת זאת, כאשר המטופל מרגיש בלתי מוגן, מתוקף ומבוקר, לא מובן וכדומה, הרי שהאפקט השלילי של מצב כזה לכשעצמו עלול לפגום או אף לבטל כליל כל השפעה טיפולית מיטיבה אפשרית, אפילו אם זו ניתנת בידי טכנאי מיומן ומנוסה. אני מניח שהדברים הכתובים בפסקה הנוכחית מוסכמים פחות או יותר על מרבית הקוראים, אבל השאלה שלנו כאן הולכת, כאמור, מעבר לזה – אל האזור שבו לעצם התהליך של יצירת הקשר, העמקתו וחקירתו יש השפעה תרפויטית ומאפשרת צמיחה בפני עצמו. תהליך שבמקרים רבים הוא הלב האמיתי של הטיפול, כאשר כל האמצעים האחרים משרתים אותו ולא להיפך. הבה נבדוק מה הם חלק מהמאפיינים של קשר טיפולי אשר עשוי להוות את הקרקע לתהליכים כאלה וננסה להבין כיצד הם פועלים. 

הכרה ביחסים דו צדיים

 בכל רגע נתון בטיפול מתקיימת מערכת יחסים דו צדדית בין שני האנשים היושבים בחדר. זו נשמעת אולי קביעה מובנת מאיליה ולכן מיותרת, אבל לא כך הוא. פעמים רבות עוסקים אחד מהצדדים או שניהם בתהליך של הכחשה וטשטוש העובדה הזו, או לפחות צמצום משמעותה במישורים מהותיים. מצדו של המטפל הכחשה כזו עשויה להתבטא בהסתתרות יתר מאחורי "החלוק הלבן" של התפקיד. העמדה הסמכותית, הכוח והשליטה, ההזדהות עם התפקיד – כל אלה וגורמים נוספים עשויים לאפשר למטפל לספר לעצמו סיפור סטרילי למדי על יחסיו עם המטופל. סיפור שבו למטופל יש עולם שלם של רגשות, התקשרויות, פנטסיות לא מודעות, יחסי העברה וכולי, בעוד הוא, המטפל, יחסית נקי מכל אלה ומצליח לספק למטופל סביבה נקייה ומכילה שבה עולמו הפנימי (של המטפל) לא חודר ולא מתערב. לטעמי האישי, כל עמדה כזו מבוססת רציונאליזציה נוקשה ושקר עצמי בוטה, אשר לא רק שאינם מפנים מרחב אמיתי עבור המטופל, אלא אף מכשירים את הקרקע למיני התנהגויות שמקורן לא מודע ושעלולות לגרום נזק רב. אין לי ספק שאחד מהגורמים (הלא תמיד מודעים) של מטפלים רבים לבחור בכלל במקצוע טיפולי, היא האפשרות לנהל מספר רב של מערכות-יחסים-ללא-יחסים מהסוג הזה; כלומר יחסים שבהם אני מוגן מאוד מבחינה רגשית ובו בזמן נהנה מהאפשרות לקשר (קשרים רבים למעשה) עם מישהו הרבה פחות מוגן ממני בתוך הסיטואציה. האמת היא שהמטפל לא יכול לברוח מהעובדה שגם לו יש כמיהות, אכזבות, פנטסיות מודעות ולא מודעות, משיכות ודחיות, תקוות ואכזבות – ובקיצור, את כל המגוון האפשרי של חוויות הקשורות בקשר בין-אישי קרוב. יתכן שבמקרים רבים התפקיד הטיפולי אכן מקנה כוח כלשהו, ואני מניח שזה בסדר גמור, אבל אפילו זה לא תמיד נכון, ולא מעט פעמים המטפל מגיב בתגובות רגשיות אינטנסיביות מסוגים שונים.

גם מצידו של המטופל עשוי המצב והתפקידים לשמש תרוץ לטשטוש האמת בקשר. למטופלים רבים נראה שבגלל הסיטואציה המלאכותית, שכוללת גבולות כה ברורים ואף תשלום, אין אפשרות להתפתחות של רגשות אמיתיים. אבל האמת היא פעמים רבות הפוכה – אם יש לי קשיים לפתח רגשות אמיתיים בקשר, אם בתוך קשרים אני תמיד חש בעיקר את המרכיב האינטרסנטי של שני הצדדים, אז כמובן שסביר שזה מה שארגיש גם כמטופל. כלומר, העובדה שאין רגשות אמיתיים בטיפול איננה התוצאה של הסטינג הטיפולי, אלא הסיבה החשובה ביותר לעצם קיומו של הטיפול. ויש עוד סיבות רבות לניסיון של המטופל "לעקר" את המערכת מקשר אמיתי. למשל, בשביל אנשים מסוימים המחשבה שגם למטפל יש חלק אותנטי בקשר היא מאיימת, ולפעמים אפילו בלתי נסבלת. הרי אולי מלכתחילה הם הגיעו לטיפול מתוך תקווה ששם הם יפגשו סוף-סוף מישהו שאין לו שום תביעות, תקוות, ציפיות, ביקורת…..וכו'… כלפיהם. כלומר מישהו סטרילי לחלוטין, שלא מאיים עליהם בשום צורה, שניתן לצייר אותו באופן אידיאלי, אם זה מה שרוצים, שאפשר לנהל איתו קשר ללא קשר.

   אז הנה לנו מצב מעניין: שני אנשים נפגשים בחדר, לכל אחד יש תפקיד, והם מנסים ליצור קשר. עמוק בפנים הם משוועים לקשר אמיתי, לתחושת קרבה וחיבור, לתחושת ביטחון שנובעת מחשיפה והקטנת ההגנות בסביבה מקבלת, לאהבה – אבל שניהם מצוידים במגוון משוכלל של אמצעי הכחשה, רציונליזציה וטשטוש, אשר מחזיקים אותם במצבם ה"מוגן" והמבודד. ומה שהופך את זה למעניין במיוחד היא העובדה, שכחלק אינטגראלי מתפקידו, על המטפל לזכור את כל זה ולהציע דרכים לשנות את המצב הזה, מבלי שהוא בעצמו יכול לחמוק ממנו. איך עושים את זה? מה מאפשר את זה? ההנחה שלי שהכמיהה העמוקה של שני הצדדים היא לקשר אמיתי, מובילה אותנו אל שאלת האותנטיות.

 האותנטיות של המטפל

 אם המטפל מעוניין בהיווצרות של קשר אמיתי עם מטופליו הוא חייב להסכים להיות אמיתי בעצמו. בלהיות אמיתי, או אותנטי, אני מתכוון, ראשית, למוכנות שלו לאפשר לעצמו להרגיש את כל הרגשות הנובעים מהקשר עם המטופל; ושנית, למוכנות לחשוף בפני המטופל את חווית הקשר כפי שהיא נראית מצידו. החשיפה הזו הכרחית גם כדי לאפשר את הדו-צדדיות של הקשר וגם כמודל של תקשורת, שממנו יוכל המטופל ללמוד לתקשר את עצמו. כמובן שיש שאלות נכבדות מאוד לגבי האופן, העיתוי והמידה שבה נכון לעשות זאת. אינני מתכוון להיכנס כאן לפרוט של השיקולים הללו, אבל נזכיר כמה מהם באופן כללי למטרת המחשה. למשל, ברור שלתהליך של חשיפה הדדית יש קצב טבעי שחשוב מאוד להקשיב לו. אין הרבה היגיון בחשיפת יתר כבר בפגישות הראשונות – דבר כזה יאיים על מרבית המטופלים. חשוב מאוד גם לחוש את היכולת האישית של המטופל להכיל סוג כזה של תקשורת. יש אנשים שהנוכחות האותנטית של המטפל עלולה להיות קשה ומאיימת עבורם והם יהיו מסוגלים לכך רק לאחר תהליך אורך של רכישת ביטחון, אם בכלל. וכמובן שבכל מקרה על המטפל לזכור שגם במידה והוא נחשף ונהיה אמיתי בתוך הקשר, הרי שמי שנמצא כאן במרכז, מי שהזמן והמקום מוקדשים לו זהו המטופל והתהליך שהוא עובר – ולא המטפל! מזה גם משתמע שהחשיפה של המטפל אמורה להתמקד בחוויית הקשר המתרחש בחדר ולא בחשיפת חייו האישיים – אלא אם כן מדובר בחשיפה ממוקדת של עניין שיש לו רלבנטיות ברורה למתרחש בחדר. ובכלל, אותנטיות אין פרושה אימפולסיביות. כלומר, המשמעות של היות אמיתי איננה לבטא באופן אוטומטי את כל מה שאני מרגיש בכל רגע נתון, אלא המוכנות להיכנס לתהליך סבלני של הקשבה לעצמי ולזולת, וחיפוש הדרך לחשיפה הדדית באופן שהוא נכון לשני הצדדים.

 גבולות

 לסימון ברור של הגבולות הקשר יש משמעות עצומה בכל קשר וכמובן שגם בטיפול. הגבולות של הקשר הטיפולי הם מחד התנאים המעשיים, קרי הזמן, המקום, כללי המפגש והתשלום; ומאידך יש את הגבול של הגדרת התפקידים, ואמירה ברורה שההגדרה הזו תיוותר ללא שינוי. לשמירה המעשית על הגבולות יש כמובן חשיבות עצומה מהצד האתי, המוסרי והחוקי. לצערי אפילו ברמה פשוטה זו לא לכל המטפלים ברורה משמעות הגבולות, אבל לא בנושא זה אנו עוסקים כרגע. אני רוצה למנות מספר זוויות להבנת משמעות הגבולות בקשר הטיפולי. ראשית כדאי לזכור את האופן הפרדדוכסאלי שבו עשויים הגבולות לפעול ביחסים: ככל שהם (הגבולות) ברורים יותר כך הקשר חופשי יותר להתפתח. כלומר, לא רק שגבולות ברורים אינם מצמצמים ומגבילים את הקשר, נהפוך הוא, הם דווקא משחררים ומצמחים אותו. למשל, כשמטופל חש בטוח לחלוטין שהגדרת התפקידים בקשר תיוותר תמיד ובכל מקרה ללא שינוי, כלומר שלא תתרחש בשום מקרה תנועה לכיוון של יחסי חברות, יחסים עסקיים או יחסים רומנטיים (או כל יחסים אחרים), כן הוא יכול לאפשר לעצמו טווח רחב יותר של רגשות כלפי המטפל, מבלי לחרוד (במודע או שלא במודע) שרגשות אלו יובילו לשינוי קונקרטי ביחסים. כך הכמיהה שלו לחברות, לאהבה או לפרטנריות יכולה לעלות במלא עוצמתה, להיבחן על כל דקויותיה ולעבור טרנספורמציה, אשר עשויה להקרין על תהליכי יצירת היחסים מחוץ לטיפול. אם המטפל נופל במלכודת ומוכן להקריב את הטיפול כדי לספק כביכול למטופל את צרכי הקשר שלו באופן קונקרטי (כשלמעשה הוא מספק כאן את הצרכים שלו עצמו!) עלול הדבר להרוס, במקרה הטוב, את האפשרות של המטופל להתקדם באפשרויות הבין-אישיות שלו מחוץ לקליניקה. במקרה הרע הוא ישחזר ויחווה חוויה קשה של ניצול ובגידה. פרוט יתר על העניין הזה בהקשר המיני ניתן לקרוא במאמר "על ניצול מיני בטיפול".

 עניין שני ומרכזי הוא היותם של הגבולות כלי מרכזי להבנת המטופל. כל אחד מאיתנו (כולל המטפלים, לא לשכוח!) "משליך" על הגבולות את עולמו הסובייקטיבי, וכאשר יודעים לזהות ולפענח את ההשלכה הזו אנו מקבלים מקור אינפורמציה בלתי נדלה. למשל, קחו מצב של מטופל שמביע תרעומת קבועה, גלויה וסמויה, על עניין התשלום – בלי ספק אחד הגבולות המורכבים ביחסים האלה, כי "יחסים עבור כסף" אינם דבר שתמיד קל לעכלו (לא ממש נעים להזכיר את המקצוע המתחרה בעניין הזה של יחסים בתשלום…). אבל העובדה היא שלא לכל המטופלים יש בכלל עניין עם התשלום – אז מה מספר לנו ידידנו המתלונן? אולי הוא חווה חווית השפלה על שהוא צריך "לקנות" יחסים? אולי על היותו של המרכיב האינטרסנטי שבקשר כה בוטה עד שהוא פוגם ומקלקל את הקשר כולו? אולי כל מצב של תשלום נוגע אצלו בפחדים הישרדותיים? ….ואפשר להמשיך את הרשימה הזו עוד ועוד. אם נצליח, בתהליך אמפטי ועדין, לאפשר לידידנו לזהות את העניין שמתחת לנירגנותו התשלומית, ואם נצליח להביא את זה לדיאלוג אמיתי בתוך הקשר, הרי שגם קיבלנו מידע רב חשיבות וגם אפשרנו תהליך רב משמעות.

 נקודה שלישית וחשובה בעניין הגבולות היא היותם מגינים על המטפל. מטפל שאינו מקפיד על שמירת הגבולות באופן שנכון לו יקלע בהכרח למצבים שבהם מצטבר אצלו מירמור וכעס. אם הוא אינו מקבל את התשלום שמרגיש לו מתאים, אם לא נותר לו זמן למנוחה, אם יש איום על פרטיותו בחיי היום-יום וכן הלאה, יצטברו הרגשות שליליים כלפי המטופל עד כדי פגיעה קשה בקשר ואף הפסקתו. לכל אחד מאיתנו יש נקודות שבהן קשה לנו יותר, כבני אדם ומתוך כך גם כמטפלים, לשמור על גבולותינו – ודווקא בנקודות הללו אנחנו צריכים ללמוד להיות קשובים לעצמנו כדי למנוע מצבים שבהם הקשר יפגע בגלל הקושי שלנו להגן על עצמנו. המקום הכי בעייתי שניתן להיקלע אליו בהקשר הזה הוא המחשבה שגמישות הגבולות שלנו מקורה ברצון להתחשב בצרכיו של המטופל, בעוד שלמעשה אנו יוצרים רציונליזציה למחיקה העצמית שלנו. אין זה אומר כמובן שלא יתכנו מקרים שאנו מגמישים את הגבולות כדי להתחשב במטופל, כמובן שישנם כאלה, אבל יש צורך לפתח קשב מדויק מאוד למידה שבה ההגמשה הזו יוצרת אפקט רגשי אצלנו.

 קבלה

במשך שנות המפגשים שלי עם אנשים רבים התגבשה אצלי ההכרה שאת רוב רובם של הקשיים הרגשיים והנפשיים או הבעיות הפסיכולוגיות ניתן לראות כנובעות מצורה כזו או אחרת של חוסר קבלה עצמית. ישנם מצבים שדבר זה ברור וזועק: כמו המקרה של אדם דיכאוני הרווי בשנאה ותיעוב עצמי עמוק, עד כדי המחשבה שאין הוא זכאי להתקיים; או המקרים של בעלי הערכה עצמית נמוכה מאוד אשר שופטים את עצמם ככישלון בכל דבר ועניין, ללא שום קשר אל המציאות; או אלה ספוגי תחושות האשמה והצורך להעמיד תמיד את האחרים וצרכיהם לפניהם עצמם. מקרים אלה ודומיהם קלים הם לזיהוי. אבל חוסר הקבלה העצמית מקננת לה עמוק גם בצורה נסתרת יותר. ניתן לראות אותה אצל כל מטופל/ת (ומטפל/ת) בכל עניין או קושי שהם מעלים, וביטוייה העיקרי הוא הקושי להסכים להרגיש את מה שאנחנו מרגישים בכל רגע נתון. עוד לא פגשתי אדם שאינו לוקה במידה כזו או אחרת בניסיון לחמוק מרגשות קשים או כאלה שאינם מתיישבים עם הדימוי שיש לו על עצמו. הדרכים לחמוק הן רבות ומגוונות: להכחיש, להחניק, לעבור הלאה, לנסות לפתור, לחשוב חיובי, להתחבר לשמחה, לזרום, לשאול מה אפשר לעשות עם זה, להיות "רק המתבונן", להדליק סיגריה, לעבור נושא…..היצירתיות כאן היא אין-סופית. גם אחרי שנים רבות של התבוננות ומאבק בנטייה הכלל-אנושית הזו, אני מזהה פעמים רבות את אחד המנגנונים האלו בתוכי וצריך להזכיר לעצמי ש"מותר לי להרגיש ככה", או ש"גם זה חלק ממני", כדי לאפשר לעצמי את הלגיטימציה של פשוט להרגיש את מה שאני מרגיש, מבלי להתערב. אני יכול גם לומר, שאם באמת קיים תהליך כלשהו של צמיחה והתפתחות האפשרי לנו כבני-אדם, הרי שהלגיטימציה הזו, הרשות להיות ולהרגיש את המציאות של עצמי בקבלה מלאה, היא לב ליבו של התהליך הזה.

 חשוב לי להדגיש ביתר דיוק למה אני מתכוון ב"קבלה עצמית". אינני מדבר על תהליך סנטימנטלי שבו "סוף-סןף למדתי לאהוב את מי שאני" או משהו כזה. אני מדבר על עניין פונקציונאלי, הסכמה פשוטה ובלתי דרמטית להיות מה שאני בכל רגע, להסכים לזה להיות – מבלי אפילו להתפעל ולהתרגש מזה יותר מדי; זו היכולת הטבעית להרגיש מה שאני מרגיש ולהסכים לזרימה הטבעית של החוויה בתוכי להתקיים. זה נשמע מאוד פשוט, וזה אכן מאוד פשוט – ואולי דווקא בגלל זה כה קל לפקשש את האפשרות הטבעית הזו, שעלולה להראות כה קלושה, חסרת כיוון ומשמעות אמיתית. ואם זאת, אני חוזר על עצמי, רק מהנקודה הזו אפשרית לדעתי צמיחה אמיתית.

 אז איך כל זה מתקשר ליחסים הטיפוליים? בשני אופנים מרכזיים. ראשית, וזה עניין שאין לו תחליף, על המטפלת להיות מישהי שמכירה היטב את המחווה הפנימית של קבלה פשוטה. אינני מתכוון כלל שעליה לקבל את עצמה באופן מושלם, זוהי שטות, אלא שכתוצאה מעבודה ממושכת עם עצמה היא תהיה מסוגלת לזהות את התנועה הזו של חוסר הקבלה, ומתוך כך לאפשר לקבלה להופיע. רק מישהי כזו יכולה להיות דוגמה חייה ואמיתית של קבלה. ושנית, רק מישהי בעלת היכולת הזו תשדר באופן אותנטי קבלה אל המטופל. היא תהיה מסוגלת להכיל בפשטות, מבלי להילחץ ומבלי להפוך לביקורתית את החלקים הקשים והלא נעימים של המטופל. ושוב, אין מדובר פה על קבלה מושלמת אלא על היכולת לזהות את חוסר הקבלה כשהיא מתרחשת, להבין איך היא מתקשרת אל הקשיים שלה בעצמה כאדם, ובכך לאפשר לתהליך של קבלה להתקיים. הקבלה הזו שבין המטפלת למטופל היא בעיני אחד הגורמים המרפאים המרכזיים שבמפגש הטיפולי. בתהליך עדין והדרגתי, שלעתים לוקח זמן רב, מחלחלת הקבלה הזו לדיאלוג התוך-אישי של המטופל ומאפשרת לו לצמוח.

 ליצירת קשר:

 

  1. נדרש
  2. נדרש דוא"ל פעיל
 

 

 

 

 

 

 

מדוע קשה לי לתפקד

4l79mwsaxe

ללמוד לקבל את עצמי

"אני לא רוצה יותר להרגיש ככה, אני פשוט מרגישה שזה רע. אני אפילו לא יודעת מה אני מרגישה, אבל אני יודעת שזה אסור, שפשוט אסור לי להרגיש את זה, מה שזה לא יהיה… וגם כשאני יודעת מה אני מרגישה: כאב, אשמה, בושה או חוסר סיפוק, אז מיד עולה קול פנימי שכאילו אומר לי להפסיק מיד את התחושות שלי, כאילו אין להן צידוק או מקום. הרי מה כבר רע לי בחיים? יש אנשים שהרבה יותר סובלים ממני… אבל התחושות האלו הברורות והלא ברורות מטריפות אותי- מביאות אותי לכעוס על עצמי, וזה מקצין עד כדי כך שאני מענה את עצמי על זה שאני מענה את עצמי. אין לזה סוף".

דבריה של נ' וההרגשה הנלווית אליהם לא היו קלים לשמיעה. אבל למעשה הם דוגמא (יחסית קיצונית אולי) לאחת הרעות החולות הנפוצות בחברתנו – חוסר הלגיטימציה שאנו חווים כלפי החוויה הפנימית שלנו. אנחנו לומדים מגיל מאוד צעיר לא לתת לגיטימציה למה שאנחנו מרגישים, ומתרגלים לחיות בפיצול פנימי בין החוויה עצמה לבין השיפוט שלנו אודותיה. הפער שנוצר מהווה מתכון בטוח ליצירת קונפליקט פנימי, סוג של אלימות כלפי עצמנו שיש לה משמעויות קשות וכואבות. החוויה הפנימית שלנו לא מקבלת מקום, והיא מואשמת, נשפטת ומורשעת מבלי שאנו מאפשרים לעצמנו לבדוק בכלל מהי ומה היא מגלמת בתוכה. וזה מתכון לאין סוף קשיים כמו חרדה, דיכאון, לחץ, התפרצויות כעס וחבריהם. אז האם אפשר ללמוד לקבל את עצמי?

לגיטימציה לחוויה

איך נוכל  לתת לכל החוויה הפנימית שלנו לגיטימציה? האם בכלל אפשרי לתת לכל מה שעולה בנו פשוט להיות, בלי שיפוט ומתוך נוכחות אמפטית? אני יכול להגיד לכם שזו משימה לא פשוטה כלל ועיקר. גם אני, מטפל שמאמין בחשיבות של חווית הכאן ועכשיו ועוסק בהתמקדות, טרוד לפעמים בשיפוט עצמי פנימי. אני עלול להיות יום שלם עם מתח בכתפיים ובחזה, שמחזיקים בתוכם את התסכול והכעס שאני חש, מבלי לאפשר לעצמי להיות עם זה או אפילו להכיר בכך!

אבל יש פעמים רבות שאני כן שם לב למה מתרחש בתוך גופי (ואני מזמין ממש עכשיו לנסות לשים לב איך זה מרגיש כרגע שם בגוף), באזור העדין הזה שבין הצוואר לבטן, מגרש המשחקים של התחושה המורגשת. לפעמים תשומת הלב שלי לגוף מופנית באופן ספונטני על רקע תחושה או הרגשה שעולה, או באופן יזום, כשאני מחליט להתמקד על נושא או רגע מסוימים. כשזה מתאפשר, אני נותן לעצמי להיות עם מה שעולה. במהלך הזמן גיליתי משהו שמאוד עוזר לי בזה. אני מזהה בתוכי משפט שיש לו השפעה של לגיטימציה עלי. כמו למשל: "זה בסדר, מותר לי להרגיש ככה. בדיוק ככה". כשאני מזכיר את המשפט הזה לעצמי משהו יכול להתרכך, להירגע, והחוויה מקבלת טיפה יותר מרחב.

הנסיוב הפנימי

כל אחד יכול למצוא לעצמו מפתח פנימה- מילה, דימוי או משפט שמחבר אותו לחוויה הפנימית, מבלי לשלול אותה. המשפט הזה הוא תמיד משהו אישי, משהו שאדם מגלה לעצמו. אני נוהג לחשוב על מציאת המפתח פנימה כמו על נסיוב שמחסן מפני הביקורת הפנימית. לאחר מציאת הנסיוב האישי שלכם תוכלו להיווכח בכך שהחיבור פנימה והיכולת לשהות עם החוויה מובילים לשינוי מאוד משמעותי. כל מה שישנו בפנים מקבל התייחסות הולמת, המערכת העצבית פורקת אנרגיה, וחלה תזוזה פנימית, שעם הזמן יכולה להוביל לשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות.

מציאת הנסיוב האישי דורשת זמן. הוא צריך לבוא מבפנים, והוא ייחודי עבור כל בנאדם. כך, למשל, אמרה לי ע' בסגנונה הפילוסופי: "מה שמחבר אותי פנימה זה ההבנה שכולם מרגישים את התחושות האלה מתישהו בחייהם. זה נותן לי תחושה שאני לא שונה, ומתוך המקום של לא להיות שונה או מוזרה, זה מרגיש לי לגיטימי לתת מקום לכל מה שיש שם ורוצה התייחסות". בנימה זאת, תזכרו שאתם באמת לא לבד. כולנו חווים מגוון רחב של תחושות, חלקן נעימות וחלקן לא פשוטות, ועדיין הקושי האמתי אינו טמון בסוג התחושה אלא ביכולת או חוסר היכולת שלנו לתת למה שנמצא בתוכנו מקום והכלה. אז הנה כמה משפטי לגיטימציה ששמעתי מאנשים ושהיו לעזר עבורם: "זה בסדר להרגיש את זה"; "זה לא יותר מדי, אני לא יותר מדי"; "כל מה שאני מרגישה הוא נורמלי"; "מותר לי להרגיש את זה"; "זה אנושי להרגיש ככה…."

 

יש אולי משפט דומה או שונה שיכול לעזור לך להכיל את מה שקורה כרגע?

 

רוצה לבדוק את האפשרות לטיפול? אפשר ליצור קשר:

 

  1. נדרש
  2. נדרש דוא"ל פעיל
 

לקבל את עצמי

העולם שבפנים, בעולם שבחוץ

הקיום האנושי מורכב מהוויה בשני עולמות שונים המצויים בממשק מתמיד: הראשון הוא העולם החיצוני- העולם היומיומי שמסביבנו שכולל חפצים פיזיים, תופעות טבע ואנשים אחרים. זהו עולם חומרי ומעשי,  שנוטה להתארגן סביב סיבה ותוצאה, והוא מושפע בין היתר מנורמות חברתיות. זה העולם שבו אנחנו מתנהגים, זה העולם שלפעמים מכנים אותו "המציאות". העולם השני הוא העולם הפנימי. הוא מורכב מעמדות, מחשבות, רגשות, דימויים ותחושות כלפי האובייקטים הפנימיים שלנו. זה העולם של החוויה. החוקים המוכרים של זמן, סיבתיות והיגיון פשוט אינם חלים עליו, והוא מוכר במלואו (אם בכלל) רק לנו ולא לאחרים מסביבנו. לשם בריאות נפשית נדרשת היכולת לשהות בכל אחד מהם, תוך מעברים תכופים בינהם, והפעלת מנגנוני שיפוט לשם תיאום בין העולם הפנימי לעולם החיצוני. באופן זה אנו יכולים להפיק התנהגויות התואמות את המציאות החיצונית, באופן הקרוב במידת האפשר לעולמנו הפנימי.

ברור שחייבת להיות לנו יכולת של בקרה ושיפוט כלפי העולם החיצוני. זה מאפשר לנו להבין סיטואציות חיים בתוך קונטקסט תרבותי וחברתי, ולהתנהג באופן תואם, שימנע מאיתנו מלהסתבך בצרות. באופן זה, רובנו מצליחים לווסת ביטוי התנהגותי סביר לאימפולסים שעולים בעולמנו הפנימי. שיפוט העולם החיצוני מאפשר בקרה על ההתנהגות החיצונית למרות תכניו של העולם הפנימי, ובכך הוא מהווה שימת גבול בין מה שפנימי למה שחיצוני. היכולת לתחום בקו את העולם הפנימי ולהפרידו מההתנהגות החיצונית, היא ביטוי מהותי לבגרות.

אך מה לגבי השיפוט של העולם הפנימי, של כל הרגשות והתחושות והחוויות ששם? פה אני עומד להגיד משהו שעשוי להראות מאיים או מוזר לרבים, אבל אני חושב שמדובר בבסיס לכל בריאות נפשית אמיתית. אני הולך להגיד שבעולם הפנימי – על כל הדחפים והרגשות וכל הדברים המאוד קשים שיכולים להימצא בו – שם נכון שלא יהיה שום שיפוט. בשפת היום-יום קוראים לזה לקבל את עצמי, אבל לעתים קרובות לא ממש ברור מה זה אומר.

שיפוט העולם הפנימי

תחשבו על הדוגמה היומיומית הבאה: אתם נוסעים על הכביש המהיר, ממהרים לעבודה,  מנסים לתמרן בכביש ככה שתספיקו להגיע בזמן לפגישה החשובה שקבעתם, כשלפתע עוקפת אתכם מכונית מבלי לאותת כלל. אתם מתעצבנים, ומתחילים לקלל ולגדף את הנהג ההוא החוצפן, שהעז לעכב אתכם. אתם מרגישים איך הלב שלכם פועם במהירות, ומאחלים לו את כל הרע שבעולם. למעשה עם הייתם מנסים לפענח את החוויה שלכם הייתם נוגעים בדחף אגרסיבי של ממש, דחף אלים אפילו. אחרי שאתם מגיעים לחנייה של העבודה, אתם כבר יותר רגועים, אבל אז מתחיל שיפוט העולם הפנימי שלכם, ואתם אולי אומרים לעצמכם: "איך אני מתנהג! אני ממש לא רגוע…איזה בנאדם רע אני. מישהו אחר לא היה מתעצבן ככה. אני כזה תוקפני ולא נחמד. אני חייב ללמוד לקחת דברים בקלות…" וכן הלאה.

כלומר, היה אירוע חיצוני (עקיפת המכונית) שהשפיע על העולם הפנימי (עלו אימפולסים תוקפניים), ובמקביל, שיפוט עולם חיצוני בריא סייע בבקרת ההתנהגות (לא הייתה תגובה התנהגותית אלימה לעקיפה). התהליך הטבעי של העולם הפנימי הוביל לתזוזה בתחושה (תחושת רוגע לאחר ההגעה לחנייה), אך שיפוט העולם הפנימי (שיפוט חווית התוקפנות) הוביל לתחושה רעה ולמחשבות קשות אודות העצמי.

תהליך שיפוט העולם הפנימי הוא ביטוי לאקט של משטור עצמי לאור הפנמת תהליך סוציאליזציה בו אנו מסווגים מה מותר ומה אסור- מה נאה ומה מכוער. רובנו משוכנעים שרק אם נדכא בתוכנו את הרגשות הבעייתיים הללו נוכל להימנע מהתנהגויות קשות ולא מקובלות. אבל ההיפך הוא הנכון! הליך השיפוט הפנימי נובע מחוסר קבלה של חוויות שלא מקובלות חברתיות, ומבוסס על ההנחה (לעיתים לא מודעת) כי החוויות הפנימיות השליליות אינן ראויות, ואסור להן לא להתקיים בנפשנו. כך שכל תוכן פנימי, החל מתחושות מיניות שאינן מקובלות עלינו או על החברה בה אנו מצויים, וכלה בחווית רגשות לא פשוטים כמו פחד, כאב, אכזבה, קנאה, בושה וכו', מסווג כלא תואם את מה שאנו "אמורים" לחוש.

שהייה עם תכנים פנימיים

בכל אחד מאיתנו יש "מבקר פנימי", שקובע מה מקובל לחוות ומה ראוי לגינוי ואי לכך לשינוי. באופן פרדוקסלי, ככל שאנו מפעילים את המבקר הפנימי, דוחים את התוכן הפנימי שלנו ומגנים אותו, ככה הוא יצוץ ויעלה יותר. כל מה שאנחנו מנסים לדכא בתוכנו ימצא את דרכו להתנהגות שלנו בדרך עקיפה. דווקא ההכרות של כל אחד מאיתנו עם המבקר הפנימי שלו, תוך הרחבת היכולת לשהות עם תכנים פנימיים, מבלי בהכרח לשלולם או לשנותם, יכולה לסייע בהתרחבות פנימית, צמיחה ושינוי דפוסים וקבעונות. השהייה עם החוויה הפנימית בהיעדר שיפוטיות, מובילה את האדם ליצירת אינטימיות עם עצמו תוך הגדלת היכולת האמפטית שלו הן ביחסיו עם עצמו והן ביחסיו עם האחר.

המחשבה על השהייה עם התכנים הפנימיים מעלה אצל מטופלים רבים התנגדות וקושי. בראש ובראשונה, קשה פשוט להיות עם חוויה, ממנה נמנענו זמן רב. מעבר לכך, עולה חשש כי התוכן הפנימי יתפוס מקום בנפשנו, ולא ירפה. אבל במובנים רבים זוהי מהותו של טיפול – ללמוד להכיר ולהיות בדיוק עם אותם תכנים פנימיים שאנחנו כה מנסים להתחמק מהם. מאוד קשה לנו להשתכנע שבסופו של דבר רק הקבלה המלאה של העולם הפנימי מאפשרת לתהליך להתרחש, מאפשרת ריפוי. במובן הזה טיפול נפשי אמיתי זה כמו לבקש ממישהו להשאיר את היד מעל האש בזמן שכל האינסטינקטים דוחפים אות למשוך אותה משם ומהר. מה שעוזר למטופלים רבים הוא להחליט מראש שהשהייה עם התוכן הפנימי הקשה מוגבלת לשעה טיפולית, או לכל זמן אחר שיחליטו. באופן הזה, ניתן להשהות לזמן קצר את מנגנון המבקר הפנימי, ולאפשר התחברות מחודשת עם מה שנמצא שם ולא מקבל התייחסות, מבלי להיות מאוימים יתר על המידה. ההרפיה הזו לתוך החוויה של עצמנו נראית לפעמים כמו ניואנס קטן, אבל זהו הזרע של כל ריפוי וצמיחה.

 

 

מתעניינים בטיפול? צרו קשר.

 

  1. נדרש
  2. נדרש דוא"ל פעיל
 

טיפול נפשי, האם זה נורמאלי?

רוב האנשים פונים לטיפול נפשי על רקע של קושי תפקודי, ומייחלים באמצעות הטיפול לחזור לתפקוד הקודם, או ללמוד כיצד להתחיל לתפקד בתחומים לקויים. התקווה הפועמת באותם אנשים היא 'להיות כמו כולם', לחזור לתפקד 'כמו פעם', וסוף סוף לתפקד כמו הרוב ה"בריא" בחברה בתחומים כמו קריירה, משפחה, זוגיות ועוד. התקווה והמוטיבציה העולה באותם אנשים אמנם מובילה אותם לטיפול, שזהו אקט חשוב כשלעצמו, אך היא מבליעה בתוכה את ההנחה כי טיפול אמור להוביל את האדם לתפקוד אופטימלי ללא טרדות, ללא הרהורים ומבלי להרגיש טווחי רגשות מגוונים. היא מניחה גם שיש דבר כזה תפקוד נורמאלי.

ההקבלה בין תפקוד אופטימלי לבין בריאות נפשית היא חלק מגישה רחבה יותר, המעמידה את האדם בעמדה של נחיתות מול החברה אליה הוא משתייך. הפנמה של גישה זו מובילה את האדם לדמיין, שבהשוואה אליו רוב האנשים בחברה מתפקדים היטב, ובניגוד אליו הם מתקדמים בחייהם בצורה קלה ובטוחה ואינם עסוקים בתסביכים פסיכולוגים מגבילים. קבלה מרצון של עמדת נחיתות חברתית זו היא פעמים רבות חלק מופנם של ההלקאה העצמית של האדם, והיא בפני עצמה גורם מעמלל שאינו מאפשר חיים של שמחה וקבלה עצמית.

עם זאת, לכולנו קשה מאוד לא לקחת על עצמנו את העול של הנחיתות החברתית שלנו, מאחר ואנו חיים בעידן המקדש תפקוד. החברה המערבית מעלה על נס ערכים של 'הצלחה', 'עושר', 'פרסום', תוך שהיא חוזרת באמצעות אמצעי התקשורת וסוכני חיברות שונים על מסרים של קידמה, התקדמות ועשייה. אי לכך, כולנו מפותים להאמין שאפשר להצליח בכל, ונוצר אצלנו דפוס של להעריץ את המצליחנים, ולנסות להידמות להם.

מסרים אלו חילחלו גם לתחום הפסיכולוגיה ולפסיכיאטריה, המודדים בין היתר בריאות פסיכולוגית באמצעות תפקוד בחיים. כאשר נמצא באינטייק פסיכולוגי או רפואי כי אחד התפקודים של האדם אינו נורמטיבי (כלומר: חורג מהנורמה הסטטיסטית), ניתנת לו לרוב אבחנה, ולעיתים אף טיפול תרופתי שאמור להוביל אותו לתפקוד נורמלי. מאחר וההשלכות של אידיאל 'התפקוד הנורמטיבי' הן כה רבות מבחינה חברתית, כלכלית ופסיכולוגית, מן הראוי שנעצור כולנו רגע ונשאל האם אידיאל זה בכלל ראוי?

?האם לתפקד זה תמיד נורמאלי

אם נעצור רגע ונשאל את עצמנו את השאלה הזו באמת, רובנו נגלה כי התפקוד היומיומי שלנו מבוסס על מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים או חייבים לעשות, ולא על מה שאנחנו רוצים לעשות. התפקוד שלנו לרוב אינו מונחה מיצירתיות, אהבה או שלווה, כי אם מדחפים פסיכולוגים הישרדותיים כמו: חרדה קיומית, ניסיון להוכיח את הערך שלנו בפני עצמנו ובפני אחרים, השוואה של עצמנו לאחרים, תחרותיות, אובססיות שונות וכן הלאה. למעשה, יכולת התפקוד שלנו מבוססת על מנגנון הגנה מסוג הכחשה. אנחנו מכחישים בפני עצמנו מה מניע אותנו באמת, ואנחנו בוחרים להיות לא מודעים לדחפים שבבסיס התנהגותנו. באופן זה, אנחנו הופכים להיות כבולים להם ומשתעבדים לחוסר נחת ולאי שקט כמניע לעשייה לא מודעת.

אם נתבונן יותר מקרוב נוכל להבין כי אותם אנשים מצליחנים שכה מוערכים על ידנו מונעים במקרים רבים מדחפים פסיכולוגיים לא מודעים. למשל: איש עסקים שמרגיש שהוא חייב להצליח כפיצוי על תחושת נחיתות מודחקת; מנהיג פוליטי שמונע מצורך בשליטה לאור תחושת השפלה בלתי מודעת; או אמן מפורסם שחש צורך להוכיח לכולם שהוא 'משהו' לאור חוויה מתמשכת של חוסר ערך. יתירה מכך, דוגמאות היסטוריות כמו היטלר וסטאלין וחברים נחמדים אחרים, מראות לנו כי כאשר צורך שרידות פסיכולוגי דומינטטי ולא מודע חובר לכריזמטיות ועוצמות, התוצאות עלולות להיות הרות אסון.

ההכרה בקושי, סימן לשפיות

כמובן שכל האמור כאן איננו מנסה לגנות את מי שמצליח לתפקד, אלא מטרתו להראות כי הקושי לתפקד איננו רעה חולה, ולעיתים הוא אף הדבר השפוי ביותר על רקע האובססיה התפקודית של ימינו. התחושה של הריק, החרדה או חוסר האונים שנוצרת בנו אל מול המירוץ היומיומי שמזמן לנו החיים, איננה בהכרח פתולוגית, אלא ברוב המקרים אנושית ושפויה. תחושה זו מהווה קול אחר בתוכנו, שמזמין אותנו לקיום אותנטי יותר באמצעות אינטרוספקציה והתמודדות עם השאלות החשובות של החיים, מהן אנו כה פוחדים ונמנעים.

האנשים שמעזים להתמודד עם שאילת השאלות הללו, ומנסים להיות בקשר עם עצמם ועם צריכהם, הם לרוב אלו שפונים לטיפול. אם כך, עצם הפנייה לטיפול איננה מעידה על חוסר בשפיות, כי אם על יכולת להודות שמשהו לא בדיוק מסתדר בתוך הפאזל הזה של החיים, ויכולת לשאת ולהכיל רגשות לא פשוטים, במקום להמשיך לחיות בצורה לא מודעת ואובססיבית. המוכנות להודות בקושי היא למעשה הסימן הראשון לבריאות נפשית. היכולת להודות בקשיים, והמפגש עם חלקים לא פשוטים בתוכנו, תוביל לתפקוד טוב יותר, שאיננו מבוסס על צרכים לא מודעים כי אם על אהבה, כבוד עצמי, רגישות ויצירתיות.

 

מתעניינים בטיפול? צרו קשר:

  1. נדרש
  2. נדרש דוא"ל פעיל
 

 

 

 

חרדה באמצע החיים

איך זה קורה שלפתע פתאום, ללא סיבה או הסבר ברורים דיים, מופיעה לה החרדה באמצע החיים? מדוע גם לכאלה שבמבט ראשון נראה שהכול אמור להיות אצלם בסדר, יום בהיר (או לילה אפל) אחד מגיעים התקפי חרדה? יש מקרים שבהם אפילו הסביבה מופתעת לחלוטין: הרי מדובר בגבר חזק, לא אחד שמראה ממש את רגשותיו ובטח שלא אחד שחושש מהחיים; מדובר באחד שהיה בצבא הכי קרבי, שמצליח בעסקים או בעבודה, שיש לו משפחה יציבה, יש חברים, יש ביטחון כלכלי, לעתים הוא אפילו מעורר קנאה – אז על מה ולמה? קשה לנו לחיות עם המצב הזה, שבו מישהו שלפי כל המוסכמות והקריטריונים המקובלים היה אמור להיות שליו ומאושר, דווקא הוא מתפרק ונופל לתוך מקום קשה כל-כך, לסבל רב כל-כך, כי כן, התקפי חרדה מעוררים בדרך כלל סבל עז, לפעמים כמעט בלתי נסבל!

ההתקפים מפתיעים

הרבה פעמים זה מגיע ללא שום אזהרה מוקדמת. לילה אחד הוא מתעורר מכוסה כולו זעה קרה, דופק מהיר, תחושה של לחץ. אם הלחץ הוא באזור החזה אז לא נדיר שהוא ימצא את עצמו בחדר מיון, מתוך חשש להתקף לב – אבל הבדיקות מראות שאין שום דבר. הקרדיולוג בבית-החולים מציע לו לבדוק האם מדובר בהתקפי חרדה. הוא אפילו לא ממש יודע מה זה, ואם כן אז זה משהו שקורה אצל אחרים, לא ממש מוכרים. וההתקפים חוזרים, בזמנים שונים של היום, לפעמים תוך כדי העבודה, לפעמים דווקא במצבים שאמורים להיות נעימים ונוחים, כמו בחופש או בסופי שבוע. אשתו היא היחידה שיודעת משהו (היא כמובן מתייעצת עם החברות שלה אבל הוא לא יודע מזה…), כל היתר ממודרים, והוא מתחיל להתרגל להמציא כל מני סיפורים וסיבות להיעדרויות שלו, לימי ה"מחלה". בהדרגה נפגעת שמחת החיים שלו, והוא מתחיל להיות מדוכא, מעצם המצב. לפעמים מגיע הבכי, גם במצבים הכי פחות נוחים, וקשה לעצור אותו.

?למה זה קורה לי

מתוך תחושת חוסר ברירה, ואולי גם קצת בגלל לחץ הסביבה, הוא מגיע לטיפול. הדבר שהכי דחוף עבורו זה לנסות להבין: למה בעצם? אני לא חושב שיש משהו שלא בסדר? החיים שלי בסך הכל כמו שתכננתי אותם, וכשיש בעיות אני מתמודד, אז מה קורה לי? אני משתגע? לא, לא, אתה לא משתגע אני מנסה להרגיע אותו, ובכלל מי שמשתגע לא חושש שהוא הולך להשתגע, הוא פשוט משתגע מבלי לדעת את זה. וגם רגע, לאט לאט, עוד יגיע הזמן להבין את הסיבות, אבל כרגע צריך להרגיע את הרגשות המציפים. אתה מוכן לשתף איתי פעולה וללמוד משהו שיכול לעזור לך להרגיע את עוצמת החרדה? זה דורש קצת התמסרות, כלומר ללמוד משהו חדש שאתה לא מכיר, וגם קצת תרגול כדי שזה יהיה זמין לך במצבים הקשים. אחרי שהסערה תרגע מעט נוכל להיכנס יותר לעומק, להבין את הסיבות למצב שלך, ואולי לטפל שם בגורמים שבבסיס, כדי שזה לא יחזור.

ללמוד להכיל את החרדה

ישנן הרבה דרכים ללמוד לשלוט בלהבות. בדרך כלל צריך לשלב בין החלק הכי פיזיולוגי, כלומר הפעולה של המערכת האוטונומית, לבין המחשבות והרגשות. הוא לומד ברצון לקבל תמיכה מהכיסא, לחוש את הגוף, למצוא בגוף אזורים נוחים יותר, ולתת לנשימה להרגיע את המערכת. עם קצת יותר משאבים אפשר גם להתבונן במחשבות, לראות את האופי שלהן, להבין במה הן עוסקות, ובהדרגה להטיל ספק באלה הקשות ביותר, שחוזרות כל הזמן כמו איזו אמת נצחית ומעוררות את ההתקפים. בסופו של דבר, לא משנה באילו דרכים נלך, אנחנו מכוונים לאפשרות להכיל את חווית החרדה. נוצרת התבוננות אחרת, טיפה יותר מרוחקת (לא מנותקת!) והוא מגלה שקשה ככל שיהיה הוא מסוגל להיות שם, להתבונן, להכיל את כל הסערה, את כל העצמה של הרגש. זה ממש לא פשוט לאדם כמוהו ללמוד לתת לגיטימציה לרגשות שכאלה בתוכו. אבל אין לו ברירה אז הוא עושה את זה, והוא רותם לכך את כל המיומנות שלו בביצוע החלטות ותכניות שהוא פיתח במהלך החיים.

?אז בעצם למה

עוברים ארבעה או חמישה שבועות והמצב כבר הרבה יותר טוב. האם עדיין מעניין אותך להבין למה? אני שואל. כן, זה חשוב לו, הוא חושש שהענין יחזור, הוא רוצה לתקן את זה בבסיס. פה כבר יש חקירה אחרת, ממושכת יותר. יש הרבה אפשרויות. יתכן שישנם פחדים עמוקים מהילדות, פחדים שהוא למד לשלוט עליהם כבר כילד צעיר, ושהיום המנגנונים כבר לא עובדים ביעילות. יתכן שיש משהו שקשור בגיל, אולי מתעוררות מחשבות על המוות, על החיים שכבר עברו את האמצע, וזה מעורר שאלות קשות, שאלות שהוא לא רוצה לשאול כי הן מאיימות על כל מה שמוכר לו. שאלות שמערערות את המוטיבציות המוכרת שהניעו אותו כל חייו ודחפו אותו לפעילות והישגים. וזה פוגע בכל תחושת הזהות המוכרת שלו בינו ובין עצמו. ויתכן שהיו בעבר טראומות, אולי אפילו מקרים בצבא שהוא לא נתן עליהם את הדעת. אולי הוא נפגע, או עמד במצב מאיים, אולי הוא פגע באחרים. וחלקים מהטראומה הזו, שהוסתרה היטב על-ידי יכולות התפקוד הגבוהות שלו, מתחילים לעלות מבלי שהוא מבין באמת שזה מה שקורה.

?לאן זה מוביל

הוא למד לווסת את החרדה, את התחושות והרגשות המציפים. והתהליך הזה, שהיה קשור בהתבוננות ובדיאלוג עם התחושות הפנימיות שלו, הוביל אותו לעומק, אל הילד הרגיש שלמד להיות קשוח, אל חלקים שבו שהודחקו ולא קיבלו ביטוי במשך עשרות שנים. גם חלקים פגועים וכואבים, וגם חלקים יצירתיים, אמנותיים. במהלך השנים הפכה תקופת המשבר הזו לנקודת ציון של שינוי פנימי משמעותי, של היכולת להרפות את עצמו, את הדמות הברורה כל-כך שאפיינה אותו, ולפגוש את החיים ממקום קרוב ורגיש יותר.

את תהליך ההתמודדות ניתן לקיים באופן אישי, ובמקביל קיימת האפשרות היעילה והמומלצת של סדנה קבוצתית ממוקדת.

מוזמנים ליצור איתי קשר:

  1. נדרש
  2. נדרש דוא"ל פעיל
 

התמקדות וטיפול בדיכאון

תיאורים של דיכאון

תמרה כבר הרבה זמן לא מרגישה מאושרת. היא מתקשה לזכור מתי היתה הפעם האחרונה שנהנתה ממשהו. לקום בבוקר לעבודה זו מטלה כמעט בלתי אפשרית עבורה. כשהיא כן מצליחה לקום מהמיטה היא לרוב מאחרת, ולמרות שכמעט לא נוזפים בה על כך היא מרגישה אשמה בלתי נסבלת, שמשתקת אותה כמעט כל היום. היא מעבירה את רוב יומה בלבהות במחשב או בחיפוש אחר עבודה אחרת.

יוני סיים את השירות הצבאי לפני ארבעה חודשים. מאז הוא לא מוצא את עצמו. ההורים שלו כל יום שואלים אותו מתי ימצא עבודה, והוא אומר להם שהוא מחפש, אבל האמת היא שהוא נסגר בחדר שלו ימים שלמים, כותב שירים על אהבה ואובדן. אם חברים מתקשרים אליו הוא לא עונה, או שאומר שהוא עסוק. הוא חשב על התאבדות כמה פעמים, אבל לא נראה לו שהוא יעשה את זה. הוא מרגיש חוסר טעם כללי ורק רוצה שיניחו לו לנפשו.

ליאור היא מעצבת גרפית מוכשרת, היא מצליחה בעבודה שלה, יש לה בעל מרשים ושלוש בנות חמודות. מבחוץ הכל נראה מושלם, אבל ליאור לא מרגישה מושלמת, הפוך מזה, היא שונאת את עצמה ומרגישה לבד בלי אף אחד שיבין אותה. קשה לה מאוד עם הפער בין איך שהיא נתפסת לבין איך שהיא מרגישה, והיא מפחדת שיגלו שהיא לא שווה כלום. לאחרונה היא לא מצליחה להתרכז בכלום ואין לה חשק לעשות שום דבר.

?מהו דכאון

החיים מזמנים לנו שלל התנסויות מורכבות משמחות ומצערות. ההתמודדות עם השגרה כמו גם עם אירועים לא שגרתיים (מחלות, פיטורין, גירושין, מוות של אדם קרוב) מביאה לכך שכמעט כל אדם חווה בחייו מצבים של דכדוך ועצבות שחולפים מעצמם. עם זאת, יש אנשים שאצלם אפיזודת העצבות אינה חולפת אלא מחמירה והופכת לדיכאון.

דיכאון מוגדר כהפרעת מצב רוח, והוא מאופיין בהופעת מצב רוח מדוכדך ו/או חוסר עניין והנאה משמעותיים בפעילויות השגרתיות. סימפטומים אלו אמורים להמשך לפחות שבועיים על מנת שתעלה השערה שמדובר בבעיה רצינית יותר מאשר מצב רוח חולף. בנוסף לכך, אדם עם דיכאון עלול לחוות שינויים בתיאבון ובמשקל, בשינה, בתפקוד מוטורי ובאנרגיה. אדם עם דיכאון חש פעמים רבות חוסר ערך ואשמה, קושי בקבלת החלטות, פגיעה בפונקציות קוגניטיביות ולעיתים מהרהר לגבי מוות או שוקל התאבדות. הסימפטומים הדיכאוניים מובילים לפגיעה בתפקוד תעסוקתי וחברתי, וגורמים סבל לאדם ולסביבתו הקרובה.

האדם הדכאוני מרגיש מועקה גדולה או נתק מעצמו, ולא מחובר למה שמתחולל בתוכו. תחושת הדיכאון יוצרת מעין קיפאון בעולמו הרגשי, והאדם 'תקוע'  ולא מסוגל לנוע מבחינה נפשית.

טיפול בדיכאון באמצעות התמקדות

ההתמקדות היא גישה שפותחה ע"י פרופ' ג'נדלין ועמיתיו, ומבוססת על פיתוח מודעות וקשב לתחושות גופניות מורגשות. התחושה המורגשת היא תחושה נוכחת במרכז הגוף, המכילה מידע רב לגבי ידיעותינו, רגשותינו וחוויותינו כלפי עצמנו, כלפי אחרים והעולם.

לפי ההתמקדות, הקשבה לתחושה המורגשת בגופינו יוצרת ערוץ תקשורת ישיר עם החוויה שלנו, ובכך מאפשרת לנו להבין את עצמנו יותר. כמו כן, יצירת הקשר ביננו לבין "זה"- מה שנחווה בתוכנו- יוצרת תנועה טבעית של ריפוי, הקלה וצמיחה.

תהליך של תרפיה מוכוונת התמקדות יכול לסייע רבות לאנשים להתמודד עם דיכאון, מאחר והוא מאפשר להם ללמוד כיצד לבוא במגע עם העולם הרגשי שמתחת למסך הדיכאון. חידוש הקשר עם עולמם הרגשי, יאפשר להם לגעת במה שכואב ומאיים. כך נוצר דיאלוג מתמשך עם התחושה המורגשת, ומשהו בפנים מתרחב ונפתח. התנועה הפנימית שנוצרת מסייעת לשחרר את האנרגיה התקועה, ומזרימה חיים בגופו וברגשותיו של האדם והוא מסוגל להנות ולהתענג מחדש, וליצור קשר משמעותי עם עצמו ועם אחרים.

:רוצה לבדוק את האפשרות לקבלת עזרה? אפשר ליצור קשר

  1. נדרש
  2. נדרש דוא"ל פעיל
 

?האם טיפול נפשי יכול לעזור לי

התלבטוית בפניה לטיפול

ההחלטה להתחיל טיפול היא החלטה חשובה שיכולה להשפיע רבות על איכות החיים של המטופל.  זוהי החלטה לא פשוטה שדורשת הכרה של האדם בקושיו ואמונה ביכולתו להיעזר וליצור שינוי. לעתים קרובות המחשבה בדבר פניה לטיפול מעוררת שאלות סביב  אפקטיביות הטיפול, זהות המטפל, גישת הטיפול, עלותו ומשכו. חוסר הכרות עם עולם הפסיכותרפיה והפנמת הדימוי של המטפל הנפשי כפי שמוצג בתרבות הפופולרית עלולים לעורר אצל המתלבטים חששות כבדים באשר לפנייה לטיפול. במידה והשאלות לא תקבלנה מענה הולם, החששות יהיו עוצמתיים ויקשו על הפנייה. אי לכך, חשוב שכל אדם המתלבט לגבי תחילת טיפול יקבל מידע מהימן בנושא, על מנת שיוכל לקבל את ההחלטה המתאימה לו.

 

האם טיפול נפשי באמת יעזור לי?

מחקרים רבים מצביעים על כך שכן, שטיפול נפשי מסייע לאנשים בהתמודדות עם הקשיים שבעטיים פנו, כמו גם מעלה את שביעות הרצון הכללית שלהם מחייהם. עם זאת, יעילות הטיפול אינה אחידה, ויש מטופלים שהטיפול יותר יעיל עבורם לעומת אחרים. הצלחת הטיפול תלויה בגורמים רבים כמו היכולת של המטופל להיעזר בתהליך, התאמת שיטת הטיפול לצרכי המטופל, מקצועיות המטפל, הקשר שנוצר בין המטפל למטופל ונסיבות חיים. במחקרים עדכניים נמצא שהנבא הטוב ביותר להצלחת הטיפול הוא הקשר הנוצר בין המטופל למטפל.

הצלחת הטיפול תלויה באופי המטרות הטיפוליות כפי שהוגדרו על ידי המטפל והמטופל . יש מקרים בהם הצלחת הטיפול תהיה העלמת הסימפטומים המטרידים גרידא, בעוד במקרים אחרים הצלחת הטיפול תהיה צמיחה אישית או שינוי עמוק אצל המטופל.

האם כל בעיה ניתנת לטיפול?

טיפול נפשי יעיל עבור מגוון קשיים אנושיים החל מהתלבטויות נקודתיות או מהותיות בנושא קריירה, זוגיות, הורות, זהות ומיניות, וכלה בהפרעות חרדה והתקפי פאניקה, ocd, הפרעות אכילה, פוביות, קשיים על רקע גופני ועוד. גישות טיפוליות שונות עשויות להתאים יותר מאחרות לטיפול בבעיות מסויימות. לכן, רצוי לקרוא על הגישות השונות ולבדוק מה מומלץ ולאיזו גישה יותר מתחברים. על אף השונות, כל טיפול נפשי אמור לתת מקום לחוויה האנושית ולסייע למטופל לקיים שיח אמיתי עם עצמו על הנושאים המטרידים אותו. בהתייעצות עם המטפל ניתן לשלב טיפולים נוספים כגון טיפול תרופתי או טכניקות פסיכו-פיזיולוגיות לצד הטיפול הנפשי.

כמה זמן הטיפול נמשך?

משך הטיפול איננו אחיד וקשה לתת אומדן לכמות הזמן הנדרשת על מנת שהטיפול יסתיים בהצלחה. גישות טיפוליות שונות מתייחסות למשך הטיפול בצורה אחרת. בטיפול קצר מועד, למשל, נהוג להגדיר מראש את כמות הפגישות הטיפוליות. טווח הפגישות נע בין פגישה אחת לבין פגישות לאורך חצי שנה, כאשר הנהוג הוא משך של 12 פגישות טיפוליות. לעומת כך, בטיפול ארוך טווח אין הגדרה של מספר הפגישות, ונהוג להפגש בתדירות חד שבועית בהתייחס להערכה על התקדמות הטיפול מדי מספר חודשים. הניסיון הטיפולי מראה, כי על מנת לאפשר למטופל לחוות תהליכים עמוקים יותר של שינוי וצמיחה, מעבר להעלמת הסימפטומים המטרידים, יש צורך במתן מרחב וזמן.

כמה זה עולה לי?

המחיר לשעת טיפול משתנה בהתאם לסטאטוס המטפל, הכשרתו, סוג הטיפול ומקום הטיפול. כמו בכל מקצוע, יש אפשרות לקבל טיפול באופן פרטי או דרך מרפאות ציבוריות בעלות מופחתת או בחינם, אבל פעמים רבות הקריטריונים לקבלה בשרות הציבורי הם נוקשים וההמתנה ארוכה. עם זאת, אנשים רבים מעדיפים לפנות לטיפול נפשי באופן פרטי מאחר ואין צורך בהמתנה ממושכת ויש יותר חופש בבחירת המטפל וסוג הטיפול. פנייה לטיפול נפשי פרטי כרוכה בהשקעה כספית גדולה, אבל במקרים רבים זו השקעה משתלמת.

ישנם מקרים שההתלבטות האם ללכת לטיפול נשענת בעיקר על הטיעון הכלכלי, למשל: "אין לי כסף לבזבז על טיפול". לעתים הטיעון הכלכלי משמש למתלבט תירוץ מדוע לא לקבל טיפול, כאשר יש חשש עמוק יותר להודות בצורך בעזרה, או לאפשר שינוי. חשוב שכל מי שמתלבט לגבי טיפול יבחן עם עצמו מה מונע ממנו לעשות זאת. במידה וישנה מוכנות אמיתית לטיפול אך יש מצוקה כספית ניתן לברר אודות מחירים מוזלים של מטפלים פרטיים או לפנות למרפאות ציבוריות.

 

איך אדע מי המטפל הנכון עבורי?

קשה לדעת מראש מי המטפל הנכון או המתאים. בדרך כלל מטופלים מגיעים לטיפול לאחר המלצה מאחרים או לאחר חיפוש באינטרנט. במפגש האמיתי חשוב שהמטופל יבדוק איך מרגיש לו הקשר עם המטפל. יש לזכור שהמפגשים הראשוניים עלולים להיות מביכים מעט לאור הסיטואציה החדשה והאינטימיות שנבנית, ושתהליך של יצירת קשר דורש זמן באופן טבעי. לכן, גם אם יש ספקות לגבי בחירת המטפל בתחילת טיפול, חשוב לתת הזדמנות וזמן ליצירת הקשר ולא לשפוט על פי פגישה אחת או שתיים. בתהליך טיפולי טוב המטופל אמור להרגיש בטחון, אמון, הבנה וקבלה. במידה ולא מרגישים כך עם המטפל חשוב לשתף אותו בכך, וכמובן שניתן ולגיטימי גם להחליף מטפל.

ואם את/ה זקוקים להתלבטות נוספת, צרו קשר ונדבר:

 


  1. נדרש
  2. נדרש דוא"ל פעיל
 

מאמרים